קריאה בשיר של אלתרמן כל כך מרתקת, עד כדי כך שהוא (השיר) מתחנן: השאירו אותי כפי שאני. אל תוסיפו לי מוסיקה. אל תחזרו על שורות כאילו אני פזמון של שורות ובית שמבקש שילחינו אותו. "שחרית" הוא מהשירים האלה, שהיו חיים חיים
העורב מאבד כוח ונופל לאדמה. אם משהו ימות הלילה, משהו אחר ייוולד. זהו? זו כל התובנה? שניתן לצלילים לדבר? אכן, המעט נזקק לעיבוי מוסיקלי. להעצמה. התחושה מגיעה, השירה הנוגה נשמעת אותנטית ומיוחדת. העיבוד וההפקה מטעינים במתח יפה. הנרטיב של גיטלה
המוסיקה היא חזות הכל. היא עלולה לבאס כשהיא איננה. היא תהיה מרפא לתחלואי הנפש כשתגיע. כמה נדוש. אבל בפשוט הזה, כמו בתובנות בנליות אחרות, ישנה אמת בלתי מעורערת. אתה עוטף עצמך בצלילים, ועולה עם המוסיקה למעלה. היא אהבתך הראשונה. כמו
אנריקה איגלסיאס, כוכב הפופ הלטיני בן ה-40, נפצע במהלך הופעה במקסיקו בצורה מוזרה: הוא נפגע ע"י מטוס ללא טייס שנע סביב הבמה עליה הופיע. אנריקה הופיע במוצ"ש בפני 12,000 איש ב"פלזה דה טורוס דה פלייה" שבטיחואנה במסגרת סיבוב ההופעות העולמי
