שי רוט יוצא מהנחה שהחיים הם שיר לא מושלם. אתה קיים בכל מקום, אבל מה עם השיר שלא גמרת? אתה עוזב את העיר, ומה עם השיר שהשארת בלתי גמור? התובנה הכפייתית הפשטנית הזו, נעטפת בצליל המאובחן בהודעה לתקשורת כ"רוק-פופ פסיכודלי".
לונדון איז קולינג. ארבעה חבר'ה מחזירים לפאנק ולאינדי-רוק צבע ללחיים. פוסט פאנק מודרני? אתם יודעים מה שוות הגדרות. מה שחשוב: החספוס והגולמיות של "סיגליות פלמה" אותנטיים. האנרגיה אינה מזויפת. למישהו זה עשה אסוציאציה של London Calling של הקלאש. שנתיים על
את/ אתה לא נראים כמו שאתם שרים, אומר השופט/ת למתמודד/ת באודישן. זה קורה לא מעט. גם הדיבור של המתמודד שלפני השיר מטעה. מגיע ביישן, כובע עם פומפון, מספר ברעד על אהבה נכזבת, ונראה כמו מי שעוד רגע מתמוטט, ואז הוא
על דבר אחד אי אפשר לחלוק: קובי אפללו הוא סגנון. המילים, הטון, המנגינה, הסלסול. אפילו המעבד והמפיק המוסיקלי, שמוליק דניאל הוא חלק בלתי נפרד מהסגנון של היוצר-זמר הזה. המוטיבים המזוהים איתו עוברים כחוט השני גם לאורך אלבומו הרביעי. המילים? אתה
קבלו את ליאו באד וולש (83), מהמוהיקנים האחרונים של הבלוז, שיופיע בפסטיבל בלוז חדש שמתרחש בין ה-3 ל-6 ביולי הקרוב בתל-אביב במקומות שונים. ליאו באד וולש נולד במיסיסיפי ב-1932. בגיל 13 הוא לקח את הגיטרה בפעם הראשונה ולא הניח אותה
