הטראומה שמביעה מירב הלינגר הופכת במהלך השיר למלודרמה אישית של פחד, ומצוקה נפשית. בחלום טוב לה. בחיים – אימה. זה מגיע עד האשמת אלוהים במה שעובר עליה. הטקסט מרומז מדי. המאזין חסר מידע מה הוביל את הלינגר להתפרצות בסוף השיר.
אם גבי שושן עדיין מאמין בשינוי, נצטרף אליו. מה יש להפסיד. אשרי המאמין, ואשרי המאמינים לשירתו, כי תמה ואמיתית היא. שושן שר את השיר שכתב לו אוהב חממה, הבן של עובדיה חממה בטון שאומר: למרות הכל, אני מאמין. יש מקום
והשאלה היא: איך הוא יודע שדנה צחקה בהולנד – אם הוא אינו יודע "בגלל מה" או "בשביל מה" צחקה, כלומר את סיבת הצחוק או תכלית הצחוק. יכול להיות שהיא כתבה לו בגלויה, שהיא צחקה נורא בהולנד, אבל תספר לו רק
אלבום מס. 18. 30 שנות להקה. תנו כבוד, ויש כבוד. אבל אחרי הברכות, צריכים לעבוד. חמישה עשר שירים, מספר לא קל למאזין של 2015, שדורש מ"אתניקס" תכלס להיטים לסיפוקים מידיים. גם את האלבום הזה לא ירכשו בזכות קונספט מהפכני, צליל
