שחר סוויסה מעביר להילוך חמישי. אינו מאט בסיבובים. הוא אינו מתרסק כי יש לו הומור. הומור הוא יתרון. דרך ההיא ששברה לו הלב, הוא מציג תמונת החאפלה הלאומית בה אנו חיים. הולכים שולל אחרי רבנים, אמונות תפלות, ושרלטני ניבוי העתיד.
פוצ', הלא הוא אמנואל שטיינבאום, שר סיפור מעצר אישי משעשע שבסיומו פואנטה מחויכת. המסקנות מובילות בעקיפין גם לדיון הציבורי שנערך בישראל על לגליזציה של הצמח המבוקש. קורות המעצר מתוארות בטון מפוכח, בהיר מאוד, מכוון מטרה. המוסיקה פונקציונאלית, פשוטה במגינה, מעלה
בעקבות האיחוד המחודש, חיפשתי התקליט הישן של "שובבי ציון" בספרייתי. גם הפעם היא לא איכזבה. תאריך יציאה מקורי: יוני 1971. חשבון פשוט: עברו 45 שנה. את הרוב השירים קבר הזמן. הספקים הגדולים היו קובי רכט ושלום חנוך (שלושה שירים) שירים
זה היה ברור כמו שמש ישראלית ביום קיצי: אחרי המחאות על הדחתו – דודו איבגי יוחזר. מה זה חזר. חזר בגדול. באקס פקטור נוסח ישראל, אין חוקים. הדחות? אין בעיה. צפו להתפתחויות טובות. אם תקום מחאה, ישברו את החוקים. בפרק
