מרץ ב22, 2016

רוני דלומי שרה על החשש מנפילה על קו ההתחלה של המרוץ ועל ההחלטה לקפוץ למים גם בלי לדעת מה יהיה בסופה של הדרך.  "עושה לי עיניים" הוא שיר על נטילת סיכונים בחיים. מתעמתת עם "הילדה הקטנה", שעושה לה עיניים ומתרצה

עצוב או שמח? זה אינו הכי מובן. נלך על זרם תודעה לא קוהרנטי. למה פורים? בקומוניקט שצורף מסביר אוראל גיספן כי פורים הוא מטאפורה למסכות שכולם לובשים. גם כאן – זה אינו  נובע מהטקסט. פורים יכול להשתמע לכל היותר כקונטרסט

צוק מספר סיפור אישי בטון מלנכולי מאופק, ואז מתחולל איזשהו מהפך קטן בשיר. בלדת הניכור מחליפה את אווירת התוגה למשב רוח קצבי עתיר קולות. לא שיש כאן שינוי בתחושה. עדיין מחפש פנים מרגשות בערב. הזאב יברח כשהיא תתאהב. הזרות תמשיך