דודו מתנה הלך על כתיבה בסגנון הפזמונים העבריים של שנות הארבעים-חמישים. מי כותב-שר היום "עץ שיזף", "חליל רועים בוכה", "מילל לו שוב התן"? נראה שדודו מתנה החליט לנתב עצמו לשם, לשפה אנכרוניסטית, שאינה מוסיפה לטקסט נקודות זכות. למעשה, זה נשמע
טל רמון בוחן מצב של חוסר יכולת לשלוט במצב של חוסר יציבות. מטיל ספק בהגיון, הפשטות התעקמה, הטירוף גובר, המרוץ – בדרך לנקודת שבירה, ועדיין יש פתח לשינוי, לצמוח בין השברים. הלחן והטון משדרים את הלך הרוח השפוף. טל רמון
החיים כמרוץ. יש לא מעט שאלות. בעיקר שאלות. מה המטרה? האם להשאיר מאחור את העכשיו? תשובות? "כל כוכב הוא רק סימן של מטרה/ חלום או מרדף לא נגמר/ מכאן לא רואים את מחר". המשכת המרוץ – אינה מספקת תשובות. המרוץ
עדן בן זקן שרה המנון האסקפיזם, שנועד להיות שיר הנושא של ערוץ הילדים. תזיזו את הגוף כאילו אין מחר. תחגגו מקרית שמונה ועד אילת. תעופו, תאבדו תחושת זמן. למה? מה סיבת החגיגות? מה קרה? לא חשוב. תזיזו, תעופו. לא לשאול
