המנגינה, הקולות הגבוהים השזורים בהרמוניה מופתית, הקצב הנפלא, שיר שמעורר תמיד מחדש את התקופה בה הדיסקו שלט במוסיקת הפופ. רוברט סטיגווד, מנהלה של להקת הבי ג'יז The Bee Gees הפיק ב-1977 סרט שעסק בסצנת מועדוני הדיסקו בניו-יורק. לפרויקט הסרט בעת
גלעד כהנא ודודו טסה נמצאים על מסלול של כתיבה לכל דורש. עובדים במה שהם כנראה אוהבים – התאמת שירים לזמרים. התפוקה נמצאת בעלייה. צמד בעבודה שכבר ממתג את עצמו. והפעם – שיר על אמונה שיתאים לצמד המצליח דקלון את סגיב
קבלו משהו טוב ורענן, מוציא משגרת הזמרים המלנכוליים המדופרסים, ששיריהם שוטפים לאחרונה את הדואר האלקטרוני של כותב שורות אלו, ומכניסים למוד לא בריא לנפש. קחו את ארז ברנע למסלול עוקף דיפרסיה, הגם שמדובר בחלום. מה תפס? החיוך האירוני שעובר לאורך
איתי בלטר שר שיר עצוב מאוד על יחסים שנגמרו. סיפור שמושר בקצב סלואו מושן, נגיעות פסנתר שנוסכות עגמומיות. קול נשי שמעטר במגע אינטימי. מספר הסיפור מזדהה עם סיפורה של המאוכזבת, זו שהגיעה אליו "רזה וחיוורת, ילדה בודדה כלה של אתמול".
יש רגעים במוסיקה האמריקנית שחובה להנציח: וילי נלסון, זמר הקאנטרי אגדי מצדיע לידידו משכבר הימים, זמר, מוסיקאי הקאנטרי ושחקן הקולנוע , קריס קריסטופרסון בשיר Bobby McGee במסגרת תוכנית הטלוויזיה Austin City Limits , המשודרת מאוסטין שבטקסס ברשת PBS, רשת הטלוויזיה הציבורית
