שהכל בסדר איתה. הוא דאג לה כל הלילה. שלא תחזור על שגיאותיו. לא יירדם עד שהיא תהיה בטוחה. ג'יימס ארתור מתמחה בבלדות מלו-מלנכוליות. זהו שיר שכתב לאחותו הצעירה, שאביה נטש אותה כשהייתה קטנה, והשאיר לו לשמש דמות אב בחייה. ארתור
תתחברו. תצטרפו. תשתחררו. תיסחפו. אין פה משהו מעבר. רבע לאפריקה עושים שימוש בטקסט רזה ומעניקים לו תפקיד ראשי במחזה בתקווה שיתחבר לגרוב, לשעטנז האפרו-פאנקי-אוריינטאלי. האמצעים (מילים בסיסיות) מקדשים את המטרה. הריטואל כשלעצמו הוא מהלך מוסיקלי פשוט, הנשען על הקצב של הנגנים
"אולי בסוף הדרך, אני אהיה אדם אחר, יותר פתוח, פחות נוטה להסתתר" אני מתמסר בקלות לטון המלנכולי הרך של עידן עמדי. יש בו עצב מושרש שמלטף. אני גם קונה בקלות את שורת הווידוי הנ"ל (השיר "אין אותך"), כי היא מה-זה
מה יותר חמור/ רציני בסיפור? העובדה שהשנים היפות נשארו באלבום תמונות, הבדידות העכשווית שלוקחת אותו לבר לדפוק ת'ראש על כוסות ריקים או העובדה שהאהובה נמצאת בחיקו של מישהו אחר? נלך על חבילת אחת. האם אחרי השיר הזה נשתתף בצערו של
מצוקת הרומנטיקן התורן. העולם רע, האנשים משונים. קחי אותי איתך. אני אפילו אביא גיטרה. ניב דמירל מנסה לשחק אותה המתבודד המנוכר בחשכה ("השמש נעלמה לי לשבוע"), משרבט מטפורות סתמיות כמו "היום נכבה לי כמו סיגריה על המדרכה". מה קרה? סתם ככה,
אם יש המשכיות ללהקות הפרוגרסיב רוק – זוהי פנדרגון. זהו האלבום החמישי של להקת הרוק הבריטית, שיצא ב-1996. מעטפת האלבום בסגנון להקת מריליון האלבום מעידה על האוריינטציה. זוהי להקה המייצגת את דור להקות ה- neo-progressive rock .שאחרי ג'ניסיס, יס ופינק פלויד
איש הבלוז, הגיטריסט, האורגניסט והזמר, מארה"ב, לאקי פיטרסון (53) , חוזר ל-3 הופעות בישראל, בשורה לאוהבי ז'אנר, ה – contemporary blues, שנושק לסול, לריתם נ'בלוז ולרוקנ'רול. די בשם לאקי פיטרסון כדי ללכת על הקלישאה "אגדת בלוז". כל בלוזיסט ששורד מעל שלושים שנה
