משרבטים טקסטים לבחורים מתבכיינים על נטישת האהובה. היא קמה והלכה. הוא מתפרק ומשתתק. העיקר שיצא חרוז. "לא מחייך/ הלב דועך". יש עוד חרוז. מייצרים משהו בשביל המוסיקה. הטקסט מזמין שיר נוגה. המוסיקה – מה-זה שמחה. ים תיכוני פאנקי בעיבוד קצבי
יש אהבות שלמות ללא פחד, ללא מחר, אהבות לנצח – בלי לדפוק חשבון לאף אחד? גם אם מדובר באיזושהי אוטופיה, עדיין זהו קוטב שמשמש מטרה. עלמה זהר הגיעה לרגעים למקום הזה, שאומר: אמונה באהבה ללא דופי, ללא פגמים. היא חולקת
בעקבות חרם שהוכרז על ישראל באירופה עליו חתומים עשרות אמנים, אומר דויד ברוזה בראיון לגרדיאן הבריטי: "חרם לא יפתור את הסכסוך במזרח התיכון". ברוזה הסביר כי מבחינתו – רק שיתופי פעולה בין אמנים משני הצדדים הראו שיש תקווה. הפוליטיקה נכשלה.
