המזמור מתאר את תכונותיו של האיש שיגור בהר הקודש, בבית המקדש – הולך בדרך התמים, נוהג בצדק עם חבריו ודובר אמת – בלבבו, כלומר – ישר עם עצמו. הוא גם ניחן בתכונות חברתיות נעלות: לא הולך רכיל על חבריו, אינו
בדרך אל האושר הממשמש ובא, משהו קרה. היא נבהלה. הוא שתק. מבחינתו היתה רק אפשרות אחת: לאהוב כמו פעם. ביניים נותר לו להמתין ללא מוצא, ועד אז להשתתף בעצבותה – עד שתחלוף. את דכדוכו שר יקיר הלל בטון קודר על