מבקש שלא תלך הלילה, כי הוא אוהב אותה כשהיא בוערת (בלילה), מתמלאת כמו ילדה. בבוקר נמחקת, נאספת מחדש, באה והולכת. גם על רקע הפער בין הציפיות שלו ובין מה שהיא – הא זקוק לה. חן כהן כתב את זה הכי
גלעד כהנא משכנע עצמו שיש תקווה לסוף טוב לסיפור שלו: האור שהוא רואה בחשכה אינו קטן. למרות מצב בלתי הפיך ("נותר אינסוף") יש מקום להסיר לחץ: "פה לא יהיה לי סוף". ההצלה בהישג יד: "לשחות אני יכול עד החוף". ו"שום