האלבום האחרון של Tears for Fears יצא ב -2004. זו הסיבה שמצדיקה את האוסף של רולנד אורזבל (שירה, גיטרות, קלידים) וקורט סמית' (שירה, באס, קלידים), שסיפקו מאז השמונים שרשרת להיטים שקשה "להתווכח" איתה. "טירס פור פירס" היא אחת הלהקות הבולטות בסצינת
אל תגידי שהכל נגמר, מקונן ליאור נרקיס. מה קרה? למה שתעזוב? החורז, אבי אוחיון, המתמחה גם בשירי דיכאון בשיטת הקונפקציה, אינו מספק תשובות. די בכך שהיא "לא מספרת" עיקרו של השיר – הגבר המתבכיין, זה שנשבר מול חוסר הודאות. הנרטיב
"גימבו ג'יי ולהקת ספא" שהלהיבו בשיר "עשיתי", אחד משירי ההיפ הופ הטובים ששמעתי לאחרונה בביצה המקומית, ממשיכים לעשות משבי רוח רעננים, וגם הפעם בשיר שסוטה ממסלול השגרה של הז'אנר. "אמא" עוסק ביחס האמביוולנטי לשפה העברית. מצד אחד – הקינה על
אסי עזר ורותם סלע אינם מצחיקים. נקודה. יואב צפיר ושות' מאמינים כי הקונדסות של השניים מעלה רייטינג. יכול להיות שהם צודקים. הבעיה היא שהשניים כבר לא ממש קשורים לתוכנית מוסיקה. הם מנסים הכל כדי למשוך תשומת לב אליהם. למשל: הרעיון הבדיוני של
לא כל העולם נגדנו: תחנות הרדיו בגרמניה מחרימות את רוג'ר ווטרס בגלל החרם שלו על ישראל במסגרת ארגון BDS. מדובר בשידורים של הופעותיו של רוג'ר ווטרס, לשעבר פינק פלויד, בשנה הבאה בגרמניה. .ווטרס הוא חבר בתנועת החרם, השחרור והסנקציות (BDS) שמאשימה
