אני אוהב את השירה הרגשנית של אמיר דדון. הוא מגיע ממקום עמוק, כלומר הטונים שלו הם שת"פ של הלב ומיתרי הקול. הבלדה רומנטית, פיוטית מאוד בדימויים – "והשנים כמו הדמעות שבעינייך ישטפו את הקמטים על הפנים". וגם "אהבה שבראה יהלומים
הראל סקעת משחק אותה אמין: הוא נותן לנגן הבס שלו, אור סלע, אדום על שיר מקורי. "אילו לא היית הבסיסט שלי, הייתי מצביע אדום". זהו רגע חריג בתחרות, גם אם נעשה במסגרת מניפולציית הרייטינג.בדרך כלל, השופטים כבר כל כך משועממים,
דניאל ז'ובים, לא יוצר מחדש את הבוסה נובה הברזילאית של סבו, אנטוניו קרלוס ז'ובים. כל המורשת מגיעה לפסנתר שלו כולל "הנערה מאיפנמה". הוא הולך על רפרטואר מוכר. אם מחפשים את התפוח והעץ, הרי קולו של דניאל מעיד כי לפחות הגן
