אל תיקח אותי
חוזרים לפופ אולד סקול, מנגינה וקצב של זמנים שמעוררים געגועים לעידן אחר. הפשטות הזו מגיעה בדואט של זמרת נהדרת כמו מזי כהן, לה אני שומר חסד נעורים ובגרות, ופיטר רוט, מוסיקאי בחסד, מהדור הצעיר יחסית לענקי השבעים של המוסיקה, אבל
חוזרים לפופ אולד סקול, מנגינה וקצב של זמנים שמעוררים געגועים לעידן אחר. הפשטות הזו מגיעה בדואט של זמרת נהדרת כמו מזי כהן, לה אני שומר חסד נעורים ובגרות, ופיטר רוט, מוסיקאי בחסד, מהדור הצעיר יחסית לענקי השבעים של המוסיקה, אבל
יש כאן סיפור, ויש מסר. הסיפור – שגרתי. המסר – נדוש. יש רע – בדידות, ההיפך – אהבה. כולם רוצים אהבה. מה החוכמה? אין חוכמה. זה מה יש. כותב הטקסט רצה לתזכר סיטואציה הכי בנאלית, שהיא כשלעצמה שכיחה, אבל ברח
אחרי כל הבלגנים ביניהם, הדמעות, שפת הכאב והבדידות, אחרי שלא נשאר מהזוגיות הרבה, היא מחפשת לאהוב אותו "פשוט". מה זה הפשוט הזה? האם אלו לא אותן "קלישאות" שבאמצעותן החברים מנסים לתפור את הקרעים ביניהם? ואולי היא מתכוונת ליחסים בלי אגו ובלי
להתאהב בפוסט מאלון, הראפר מטקסס החל מ"פרנואיד", שיר הפתיחה באלבום החדש: מאלון מפרט את ספקותיו לגבי ביטחונו ובטיחותו על רקע הצלחתו. הוא מרגיש כאילו אנשים יכולים לתמרן אותו בשל תהילתו והונו, והוא מתחיל לנקוט באמצעי זהירות נוספים כדי להגן על
אז מה הבעיה של דסקל? האם נשתתף בצערו, בייאושו. בכשלונו. אחרי הכל הבנאדם שוב נסחף ל"הרפתקה חסרת ידיים ורגליים", והשטויות שעולות לו בדם… בהצגה של ארז דסקל יש קברניט שמדמיין עצמו משיט ספינה מקוללת ללא מטרה. אם נצרף את החלקים של
היא הרגישה לו "כמו טבע", והוא הרגיש כמו כמו סלע וענפים שמנגנים עליו. אני מרגיש קצת חוסר מנוחה, כשכותב (רוקר) עושה שמיניות כדי להתפייט על הקשר בין אהבה לטבע. יובל והב מנסה לגיייס בכוח את הטבע כדי לתאר איך הסיפור שלו נכנס
ז'ילברטו ז'יל אמור היה להגיע עם להקתו להופעה באמפי רעננה ב-4.7, אך היום הגיעה ממנו הודעת ביטול, הנובעת מ"המצב הרגיש" בישראל. במייל שהגיע למפיקי המופע כותב ז'יל: We are very sorry but after careful consideration with our artists and band