רונן שטינבאום מבכה את עצמו בתוך עולם מודרני כאוטי, שהופך אותך מנוכר יותר ומעוקר יותר, תועה בדרכי החיים. זה שיר עצוב על הליכה לאיבוד וחיפוש מפלט נפשי. אולי אתה יודע מנין באת, אבל אין לך מושג לאן אתה הולך בתוך
ברק ביטון שר על התאהבות בלתי ממומשת. זהו לרוב השלב הראשוני בהיווצרותו של קשר של אהבה רומנטי. התאהבות מאופיינת בסערת נפש, פרפרים בבטן, מחשבות בלתי פוסקות על האהובה, ותחושות של אופוריה. התאהבות נראית כמוליכה לעבר מערכת יחסים ומנגד, נכשלת בגלל מחסומים נפשיים, יוצרת תחושות של דיכאון ודכדוך עמוקים. ביטון מייחל לרגע
הם "משאירים לאחרים" את האהבה, שר לירן דנינו, כאיזשהו משחק לשון על "אמרת שנישאר כל החיים", בקטע שיכול להתפרש כתחושת נחיתות מול יחסים מוצלחים של בני זוג אחרים. הניואנס הלשוני הזה הפך לשמו של השיר, שהוא מיחזור של אינספור שירי לב גבר שבור,
