שעה לפני שהתדפק על דלת ביתי עשיתי עליו גוגל. ההיכרות שלי עם דוד שאול מתחילה מהשירים, מהאלבום, אחד הטובים ששמעתי במוסיקה הישראלית בשנה האחרונה. סטורי טלר, טרובדור, פולק סינגר, סינגר-סונגרייטר, שכותב את עצמו הכי אותנטי. הגוגל חשף גם שחקן בן
במוסיקה הישראלית יש מקום לכמה אנתולגיות ספוגות דמעות של אוהבים נכזבים. הגברים בוכים בלילה, ובוכים הרבה. הסיפור לכאורה פשוט: היא עזבה אותו. קירבנה אותו (מלשון קורבן), ועכשיו, לפתע פתאום, "כמו שקיעה אני בים טובע", כאילו נעלם באופק.. לא כל ההתבכיינות
פיני טבגר רוצה לראות לא רק את הנולד אלא להבין אותו. ה"מה יש שם בבטן" הוא סיטואציה פיזית שמובילה אותו למסלול פילוסופי של שאלות מהות חיים, שמוביל עד קוהלת: הים אינו עולה על גדותיו למרות כמויות המים הרבים שזורמים אליו בכל
שומעים הרבה זמרי סלסול בהכוכב הבא לאירוויזיון. הם מייצגים מגמה השולטת בפופ הישראלי. יש לך קול יפה – סלסל אותו. נכון שאתה לא מביא משהו מקורי, שאתה דומה לעוד עשרות זמרים שנשמעים כמעט זהים, אבל העם אוהב סלסול, הסגנון מוכיח
