קו אוטובוס (24), שכבר לא קיים, מעורר אצל סי היימן זכרונות, לוקח למקומות שונים, שמגיעים מקיבוץ בית אלפא (הקיבוץ אליו הגיעה בגיל 12 ללא הוריה) פריז, תל-אביב, נוגע באהבות של אז, אבל מעבר לגעגוע מדובר בסיפור שמעולם לא מומש. מה
מוצאת עצמה מתגעגעת לתחושות שליוו סיטאוציות ראשוניות של אהבה. פתאום שמו לב שהשתנה משהו בחיים. פרט לשני אנשים – יש בית, סיטאוציה שמשנה נפשית את ראיית העולם האישית. עכשיו התחושות מציפות מתוך חלום, כי חלום מחזיר ללילות ההם. מארינה מקסימיליאן