הסיום החזיר ל-1984. קורט סמית' ורונלד אורזבל עושים את Shout שלושים וחמש שנה אחרי אחרי שהלהיט הזה כבש עולם. הקהל בטירוף. אנחנו ב-2019, ואני נכנע לחולשות הנוסטלגיות שלי וקובע: זמנם לא עבר. שנתיים אחרי הסולד אאוט בתל-אביב, Tears For Fears מחזירים את הוייב של השנים ההן
הבחורות מטורללות, מזוכיסטיות ושטניות. הגברים רגישים, כואבים ומסכנים. היא צריכה כאב, אבל משחקת לו בלב, מסובבת לבבות. השירים האלה יוצאים כמכתבים מהסובל שהוא רגיש מאוד, אבל לא הכי יפה ולא הכי לוחם. אלא מה. כל כך שבלוני. דניאל ברזילאי ("הכוכב הבא
סרנדה מול חלון, ירח רומנטי, חתולי רחוב מייללים. מה זו הרומנטיקה הזו ב-2019?! אפשר לקבל את "אנשי הרוח" כמשב קליל ונחמד מן העבר, אפשר כאנכרוניזם מוחלט. יש כאן חיוך, יש כאן איזושהי התרפקות רומנטית, אבל בגדול – שיר קטן, ללא
