מקור שם השיר מלהקת רגאיי שנקראה "ג'ימי סקוט והאובלה די אובלה דה בנד". סיפר פול מקרטני, "בחור שהסתובב במועדונים נהג לומר במבטא ג'מייקני," אוב-לה-די, אוב-לה-דה, החיים ממשיכים להתנהל", והוא התעצבן כשעשיתי על זה שיר. הוא רצה איזשהו קרדיט על השיר. אמרתי לו
הריגושים שבתאהבות. הספונטניות, הסיכון, הדופק המואץ. מהזווית של אניה בוקשטיין: זה בא וחולף. "כי הכרתי כבר את הדרך/ בסופה אני אהיה שוב אבודה". הריגוש הגדול יסתיים באנטיקליימקס. המנגינה הקצב מעלים על קו דאנס המנסה לייצר דרמה סוערת. בוקשטיין רוצה להעביר את
שי מאסטרו היה השם החדש בטריו של אבישי שהוצג ב-2007. בן 21 בלבד בזמן ההקלטות של האלבום הזה. החליף את סם ברש, שפתח מסלול סולו. אין לי שום ספק שאבישי חיפש בדיוק את הצבע הזה בפסנתר, המלו-רך אפרורי הזה, כי הג'אז
