מה חושפת הבדידות? מאיה אברהם השאירה אותנו ללא תשובה. שאלות לעיתים חזקות יותר מתשובות. וכאן? אין מילים לתאר אותה, כי היא "חונקת". אבל זו אינה רק הבדידות. "לב פועם" מבטא כמיהה להתחברות מחודשת. מאיה אברהם שרה את תוגת הגלמודיות. הטון
כשהחיים הם ריצה – אין פנאי למצוא תשובות. לפי השיר גם לא נשאלו השאלות. היו סופות, ועכשיו הגיע זמן חמלה – שלא ישאירו אותה לבד וינסו "לשחק ביחסים", כי הכל אצלה "נקי חדש". האם "משחק ביחסים" אומר שהיא לא ממש
איש קטן בן 89, מסביר מדוע הוא מסתפק בלשיר, ומעדיף לדלג על הצהרות פוליטיות. תנו לשארל אזנבור שעה, והוא יסביר את הסוגיה, אבל אם תלחצו אותו מעט לקיר, הוא יגיד משהו על השואה של עמו, העם הארמני, ויצטער על כך שמדינת
רועי פרייליך שר על חלום שהיא חלמה – שהתפוגג לה. גם אם היה בו הגיון, לא הצליחה לרושמו, וגם לא היה שם "צלם", הצטחקק הכותב. יש בשיר יותר מאשר סתם פספוס של חלום. כל מה שהיא רוצה לחפש בחלום "עולם אחר
בואו נשתתף בצערם. כתבו שיר עצוב על יחסים. העצב יכול להיות ענוג. מחמם לב. גיא ויהל נועדו בעצב ובשמחה. הלב העייף, התמה והמבולבל, ההבטחות, המציאות הטופחת. שני קולות שמשלימים זה את זה. הנמוך והגבוה. לא טקסט שעליו מקבלים את פרס
