שפת הלבבות השבורים מתעדכנת בעגת הרחוב העכשווית. "עשית לי וואחד בלאגן", "עשית אותי כבר סטוקר". סְטוֹקֶר? – יענו, עוקב, מטרידן. עשתה בלב שלו "שכונה" ו"הפגנה" שגם זה בלאגן? שם אותה על הכוונת גם כשהיא משתזפת בבולגריה. מתאר אותה בחורה של
"ילדה מוזהבת יודעת מתי הוא נשק אותה / זו נשיקת המוות ממיסטר גולדפינגר"… המגע הגולדפינגרי עומד במרכז שיר הנושא לסרט ג'יימס בונד "גולדפינגר". אנתוני ניולי ולסלי בריקוז כתבו את המילים וג'ון בארי את המוזיקה. זה היה הלהיט הגדול ביותר של
השיר לא הפעים אותי בשמיעה ראשונה. יכול להיות שהאוזן שלי כבר שבויה בצליל הרך-מלנכולי שלה? אבל הנה שינוי: יובל דיין כאן אינה ממחזרת באותו טון שברירי מאופק את נרטיב חשיפת התחבטויות כלפי המאהב. היא אינה עטופה באותה תוגה לייט או
השיר נשמע כמו סיפורה של נערת קרקס שנמצאת בסיכון מתמיד בין שמים וארץ. עולה, נופלת וחוזר חלילה. הנמשל: החיים כסחרחרה. ה"די אין לי ממה לברוח" אומר שאנה שפיץ יוצאת מנפילה-מצוקה כדי לעמוד מחדש על הרגליים ולטפס חזרה, אלא שהחוזר חלילה
