השיר מייצג ככל הנראה דור של אנשים צעירים, שאינם יודעים מה הם רוצים מעצמם. הם עצובים, מדוכאים, לא מוצאים כיוון ודרך, רק תחושות של "הכל חארה" אופפות אותם, ואין תשובות לשאלות קיום. כשלדובר בשיר אין אפילו דקה לנשום – איך
אולי השיר הזה יסביר מדוע ג'קו אייזנברג לא פרץ דרך 15 שנה אחרי שזכה בכוכב נולד. הייתי שוקל אם להוציא אותו כסינגל. זה שיר של אלבום. פחות סינגל. אייזנברג שר השתתפות בצער עצמי, חרטה מול מי שהיתה איתו, מה שהוביל
מפיקי התחרות הכתירו את הפרק הזה – לואי מול עומר. אני הייתי מסתפק במילה אחת – ללי. ללי קולישקין. אם מחפשים את הכישרון הייחודי, הלא צפוי בכל מרכיב – זוהי ללי. היא משתייכת לקבוצת בני ה-16 המפתיעים בתחרת. החלומות שלה
מה כל כך חכם להגיד: "כל מה שיש בך זו את"? האם אין זה ברור כשמש ביום קיץ? אלא שדין דין אביב ולאה שבת שרות למעשה – "קבלי את עצמך כפי שאת" או: "תני לאוויר לעבור אותך/ אל תנסי לספר
