הפתיע בוב דילן בשיר של 17 דקות, שכולו עוסק ברצח נשיא ארה"ב ג'ון קנדי ב-1963, אבל ללא ספק פותח זרקור למה שמתרחש ממש עכשיו בימי קורונה אפוקליפטית. כשהכריז על השיר בטוויטר מוקדם בבוקרו של יום שישי, דילן תיאר אותו רק
נלי פטקובה היא בולגריה. למה אני פותח בעובדה הזו ולא בשיר ובביצוע? כי מתרחשת בשנים האחרונות תופעה: זמרות ממוצאים שונים מצליחות לשיר באנגלית רהוטה ללא מבטא, כאילו הן זמרות פופ בריטיות/ אמריקאיות לכל דבר. השיר הוא בלדה פשוטה, מילים –
לואי עלי יכול להיאחז במצב הרוח הלוקאלי: אין לאנשים כוח לשירים כבדים, אז תעשה להם שמח בעברית ובערבית. ככה: אני נגד אמנות מנצלת שעת צרה. לעשות שמח? יש שירי שמח טובים, יש שירי שמח רעים. זה שיר שמח רע. אינסטנט
דיסק ב' של הקשר הצרפתי, שירים צרפתיים מתורגמים לעברית, נפתח בשירו של ז'ורז' ברסנס "לא אבקש את ידך" שתרגמה נעמי שמר. הביצוע של יוסי בנאי מהאלבום "אין אהבות שמחות" (1974) נשאר האולטימטיבי לשיר הזה. אין כמו בנאי להגיש הכי נכון
