מה כל כך מושך לשירים האלה? אומרים שנוסטלגיה היא עניין אישי ויחסי, בטח פונקציה של גיל, אבל כששומעים את "חתום בנשיקה" עם בראיין איילנד , "את הכול בשבילי" עם ניל סדקה ו"אנצ’יינד מלודי" עם "האחים הצדקניים", נדמה לי, ותקנוני אם
פעם אהבנו לשאול – מה התפקיד ששלמה ארצי נתן לברושים בשיר הזה – "תרקוד היא אמרה לי תרקוד/ הברושים לא ידעו אם לצחוק או לבכות". ובהמשך חוזרים הברושים בציון שעה מדויקת: "עד היום בסביבות חמש ולשלושים/ צל נופל מצמרות הברושים/
בייבי, בייבי, בייבי. למה סטרת לו על הפרצוף? בר גרוצקי מספר סיפור של מאוהב -מבואס שהבייבי שלו מחרבשת. יש לו אהבה, אבל הפכה אותה למלחמה. נתן לה מה שרצתה. הכניס אותה לביתו, הכיר לה את משפחתו, אבל היא דפקה העניין.
בביוגרפיה שלה מסבירה אנני לנוקס, כי השיר נכתב על הגשמה. ה"חלומות המתוקים" הם תשוקות שמניעות את האדם. אם מדברים על הגשמת חלום, אז השיר הזה הוא שהגשים לאנני לנוקס ולדייב סטיוארט חלום (מקום ראשון בארה"ב, מקום שני – בבריטניה). השניים
קיים נרטיב קלישאתי מוכר בשירי הנכזבים/ נכזבות בז'אנר הים תיכוני: הכתיבה תמיד בגוף שני (את/ אתה), המצוקה של הנפגע/נפגעת מתמקדת במין ובחדר המיטות בלילה, כאשר המוטו המוביל הוא קנאה: "ומי זאת עכשיו על הספה שלך" מקוננת מור. איך יכול להיות
ההצגה חייבת להימשך: גם חברי מטאליקה מתבצרים בבתיהם ומשדרים משם. הפעם משתפים בסרטון חדש שהוקלט מההסגר – גרסה חדשה של '‘Blackened’. "הנה משהו קטן שבישלנו במהלך הימים האחרונים", כתבו חברי הלהקה על השיר שבמקור הופיע באלבום '… And Justice For
