יש שירים ישנים שמקומם בשירון, או ליד הפסנתר של שרהל'ה שרון. אני מבין את הצורך לייבא שירי עידוד מגנזכי הזמר העברי בימים קשים אלה, אבל גם גרסה פחות חגיגית כמו שירדנה ארזי שרה ל"שירו שיר אמן" – אינה מעניקה לשיר
מעין המשך ל – Welcome to the universe, אז חיפשה אלה רונן מגננה לרך הנולד. הפעם מבקשת בועה לחיות בתוכה שתגן עליה ועל בן זוגה. בוא לחיות איתי / בתוך בועה גדולה של סבון אנו נצוף לנצח / אני אחזיק
מאור אלוש מתחיל שיר כמו התחלה של הרצאה – הכי פרוזאי: "החיים לא מתגלגלים לפי נוסחה". (מדויק יותר תחבירית "החיים מתגלגלים לא לפי נוסחה") ההמשך הוא כל מה שהוא רוצה לומר לנו על החיים: מוטב שתפצח גרעינים ותתפוס ראש קטן,
אפשר לתלות את הטקסט הזה על לוח מודעות או לפרסם במדור דרושים. אביבה פק לא ממש מבקשת הצעות ריפוי. היא עורכת רשימה ארוכה של בקשות, שמהן מסתמן כאילו כל הרע שוכן לפתחה. אלא מה: המוסיקה היא אנטיתיזה. יש בה יותר
נפרדים מריצ'רד הקטן, הפסנתרן, הכוכב הגדול של הרוקנ'רול. ריצ'רד שנפטר בגיל 87. היה אחד המייסדים הבולטים והאדריכלים של הרוקנ'רול, ונחשף בסגנונו הראוותני ובגישתו החופשית למוסיקה. תקליטוניו (מהירות 45 סיבובים) הגיעו לישראל בסוף שנות המישים והציגו לראונה את המהפכה המוסיקלית –
זמר "מיוז", מאט בלאמי, הוציא שיר חדש, ברוח התובנות של הימים האלה. "העולם של מחר" (“Tomorrow’s World”) הוא שיר מונע פסנתר שלחנו לוקח למקום חלומי. בלאמי מנסה לשכנע שהכל יהיה בסדר בסוף. "השיר הזה מבטא את מצב רוחי ורגשותיי בזמן
