הסיפור של רועי ניצני הוא סיפורם של יוצרים רבים, שנאבקים בעצמם, גם בסביבה לא מפרגנת. הלחימה לעיתים מסתיימת במפח. השאלה היא כמה אתה מאמין בדרכך, גם אם הבערה הפנימית לעיתים דועכת, ואתה חש סחוט, מאבד סבלנות, מרגיש גמור. ה"לא מתעייף"
עברי לידר – בתוך עמו הוא חי, מרגיש את ישראל/ האזרח הקטן שמחכים למשיח, שיביא "לנו" אור. הביחד של להיות חזקים עושה לו את זה. עם ישראל שמתפלל ומחכה למשיח. הבידוד אמנם עושה חשק לעוף מפה, אבל אין חזק מהחזרה
זה שיר טרום קורונה? פוסט קורונה? לא זה ולא זה. מבחינת ליאור נרקיס לא קרה כלום. הלילה של אתמול הוא הלילה של היום הוא הלילה של מחר. ממשיכים לרקוד. אין דאגות. תביאו את כל היפים והיפות. יהיה בלגן. אז הנה
