שי גבזו מפנטז חופשה באבו דאבי לרגל הנורמליזציה. מצד שני הוא חש קצת מוזר על רקע מה שמתרחש במקום שהוא גר. המגיפה, הסגר, הפוליטיקאים המטומטמים. איך מחברים שלום (נורמליזציה) עם מגיפה. מוזיקלית, אבו דאבי לא כאן, גם לא ישראל. גבסו
מה הבאנגר שהוא מציע לבייב שלו, שאסור לדחות אותו? זה מסוכן. היא יכולה להרגיש. זו הדרך שבה הוא מתמודד עם פחדיו. זו הדרך שהוא מתווה יחסים עם הבייבי שלו. "זה השיר שלך, ואנחנו הולכים כל כך הרבה זמן / אז
פאר טסי מסיים ב"את יפה כמו שקיעה שלא אוכל לראות אותה", ואני מפהק, ושואל את עצמי: אתה עוד מחפש עומק ומקוריות בשירי אהבה ים תיכוניים ישראלים? לא שאין מקום לאהבה ששרים אותה במילים פשוטות ועממיות שמדברות אל הלב. אני מתכוון
