Round Midnight, סטנדרט הג'אז מ-1944 מאת טלוניוס מונק Thelonious Monk, נכנס להיכל התהילה של הג'אז ב-1993 כשיר הג'אז המוקלט ביותר בכל הזמנים, שהולחן ע"י מוסיקאי ג'אז. מונק עצמו הקליט את השיר לאלבום "בלו נוט" – Genius of Modern Music: Volume
את המשבר ביחסים חש הדובר בחושי השמיעה והראיה. "רוֹאָה לְךָ בָּעֵינַיִם מַשֶּׁהוּ הִשְׁתַּנָּה", "מְדַבְּרִים בְּלַחַשׁ מִתְפָּרְקִים בִּצְעָקָה". החושים הופכים לתחושה, ושרון הולצמן נמצא במקום הזה בשיר של חשבון נפש נוקב, של התרפקות והתפרקות, באווירה של תוגה ובטון של געגועים קשים.
קיץ, חורף, סתיו או אביב. השיר הזה טוב לכל עת, שלמות של מילים, לחן, ביצוע עיבוד, רוק ישראלי במיטב שבמיטב. מיכה שטרית כתב על בריחה מהארץ, שנגרמת מתחושת חוסר סיפוק ואי נחת, חיים על הקצה, באקלים ישראלי מעיק, בלי אביב
נייט ארק שוזרת מוסיקה ים-תיכונית, ג'אז ואלמנטים אתניים (ארמניים), ראשית הזן של מה שמכנים היום "מוסיקת עולם" . מה שנקרא בסוף ה-80 "ניו אייג'", אלא שנייט ארק מעולם לא השתייכה לאיזשהו ז'אנר "ניו-אייג'י". האלבום הזה יצא ב-1986, כאלבום הבכורה של ההרכב, אחרי
תלוי בני כמה אתם. יש שירים שמורחים מחדש:.Surrender למשל. זה אחד מהחמישים. "איטס נאו אור נוור" ממשיך להמיס. אלוויס היה רוקר, היה קאונטרי, היה גוספל, אלביס היה גם זמר בלדות מרגש, מה שנקרא "בלדיר" בדם. הרי אי אפשר לדבר על אלוויס בלי
שמענו באמפי שוני ביצוע יפהפה ומתוחכם בארבע ידיים של צ'יק קוריאה ובובי מקפרין לסטנדרט הג'אז העל-זמני הזה, שנכתב ע"י פול דזמונד, נגן האלט סקסופון ברביעייה של דייב ברובק. Take Five נבנה על מקצב 5/4 הלא שגרתי . הפסנתרן דייב ברובק
ג’ון קולטריין בשעותיו היותר יפות. האלבום הזה חולל מהפכה מוחלטת בסצנת הג'אז ב -1965, וגם כיום ניתן למצוא את השפעתו בסגנונות מוסיקליים רבים. במקום להציג את השפה ההרמונית המורכבת והצפופה בסגנון פוסט-בופ שפיתח עם מיילס דיוויס ות'לוניוס מונק, קולטריין נושף
במנות הראשונות מקבלים Creep של רדיוהד עם אליזה לומליי (Eliza Lumley) מעניין מה דעתו של תום יורק על ממרח האווירה בקול חדר מיטות אפוף חושניות אינסטנט. מנה שנייה – גם כאן בחושניות מתקתקה אם כי יותר ייחודית באקזוטיותה. מוזטה Musetta
