יש כאן רומן מוסיקלי, אלא אם כן לא מגלים לנו יותר. מי היה מאמין ששידוך כזה אפשרי. הוא בן 88. היא נולדה ב-1986. תעשו חשבון. ליידי גאגא מתה על ג'אז, גם על טוני בנט. היא ארחה אותו ממש החודש בפארק הירקון.
החזרה אל העיר ממנה בא, מכניסה את עינן פרל לתחושה אופורית של עתיד אופטימי וציפיה לטוב, על בחירה מחודשת והתחברות לעברו. אלה מובילים אל ריקוד לתוך הלילה, תוך שיתוף הטבע במהפך האישי. התנתקות מסביבה אחת כדי לחוות כמיהה לסביבת עבר
מצד אחד מתחנן שהיא תחזור, אבל גם משלים עם זה שהלכה, ואף מחק את התמונות והמספר שלה. איך זה מתיישב? לאושר כהן פתרונים. לפי הקול המקונן המסתלסל, ממש לא השלים. הלב עדיין דואב. הנרטיב הוא מיחזור שבלוני של קול בוכיי
יאללה תצטרפו. שירת העם. שירת העולם. We Are The World. סובבו גלובוס. כולנו עולם אחד. כולו עם אחד. ימי צרה מייצרים שירים קולקטיביים מהסוג הזה. הפעם גייסו זמרים ותיקים. למה לא. גם להם יש תקווה, ואשרי המאמינים. נשמע כמו ההמשך
עיסוק היתר בעצמו מול הריחוק מאבא ואהבתו לו הם שמייצרים את פרץ הרגשות הגואה של משה כורסיה. מציב את העתיד והחלומות שלו בפניה גועשת הרגש לאביו. כורסיה מונע משאיפות ומתסכול הנובע מפערי ציפיות של בחור שנע בין שאיפות עצמיות לחלום.
ויולט מקוננת תשוקת אהבה במקצב דאנס ישיר, הפקה שלוקחת אותה ואת חסר אהבתה לרחבות. להתעצב? לשמוח? ויולט תוותר על מצב רוח עגום למען אור ושמש ותקווה "לחבק בידיים (בקורונה – בעיה) לכפר על הזמן". מאחורי הקול בעל הגוון האקזוטי המיוחד
