יבוא ויעלה הנציג האנגלי של הרוקנ’רול, שמזוהה יותר עם פופ. כן, קליף, קליף ריצ’ארד שפעם אהבנו אותו יותר מאלביס. כילד תמיד הערצתי את הרומנטיות שלו על פני הקשיחות הבריטונית הרוקנרולית של אלביס. הרכות הנסבלת של "חופשת קיץ" היא משב נוסטלגי
איך הפסידו אושר?! אבל מה שעוד מטריד אותה, שכולם יודעים עליהם. השקרים שהפיצו עליהם. הוי לבושה. מור, העדן בן זקן של ימינו, מתייפחת בסלסול מתקרבן טיפוסי. הטייס האוטומטי שלה אינו מאכזב. משרבטי "טרגדיות" יחסים לפופ המזרחי שולפים את כל הקלישאות
"מעולם לא פתחתי את עצמי כך/ החיים הם שלנו, אנחנו חיים אותם בדרך שלנו/ את כל המילים האלה אני לא רק אומר/ ושום דבר אחר לא משנה" חברי הלהקה ג'יימס הטפילד, לארס אולריך וקירק האמט כתבו את בלדת הרוק הזו.
הבנאדם לא מסתלבט. הוא ילך עליה למרות כל הרעילות שקיימת ביחסיהם. הפחד לא מפחיד אותו גם כשהוא איתה, גם בלעדיה. נטישתה אפילו עוררה בו רצון של עוד. רגשות שולטים (נ.ב. רגש זה זכר – לידיעת הכותבים), אבל פחד לא קיים.
