אתם יכולים להרשות לעצמכם לזלזל בציפיה לרגע אופטימי בתוך הכאוס שנוצר אחרי השבעה באוקטובר? יענקל'ה רוטבליט את דני בסן נאחזים בו, כלומר בטוב שעוד קיים. בואו נצא מנקודת הנחה, שהאופטימיות אינה באה להקטין את הקושי והכאב, אלא להדגיש את כוחות
40,000 חוגגים נלהבים השתתפו במה שתואר בעיתונות "מופע ההרד טכנו רייב הגדול ביותר אי פעם" באמסטרדם. הערב שנערך ב-Johan Cruijff ArenA התקיים ב-20 ביולי, במשך 10 שעות מ-9 בערב עד 7 בבוקר. בין התקליטנים שניהלו את האירוע היו אנשים כמו
האירוניה בביטוי "ארץ זבת חלב ודבש" נעוצה בכך שההבטחה התנכ"ית של שפע ורוגע עומדת בניגוד למציאות הסוערת והמבאסת העוברת על יושבי הארץ הזו. שולי רנד שר אותה בקול מדוכדך מהיבט אישי ("איך ליבי נכמר עלי") וכללי ("אנשים שותקים וקשים/ יושבים
אופק נחמן שרה מונולוג רווי סופרלטיבים נוצצים של מבואס ומתוסכל שדלוק עליה. היא ה"גבר" בשיר הזה. הוא מבקש הצלה, מחילה, מתוודה על חולשותיו בצירוף של מפח נפש, דכדוך ואכזבה. האם נחמן מצליחה "לתרגם" את נפשו? אין כאן דרמה, אלא מוסיקה
לפי מה שדווח, אבא דן תורן ז"ל הצליח לשמוע את השיר של בנו איתי לפני מותו, אם כי לא את הגרסה הסופית. מעניין מה חשב. איתי רשם בראפ זרם מחשבות. תרצו רצף הבלים מחורזים מטורללים, מטפורות סתמיות (" תחתכי תתסביכים
