זוהר ארגוב

מה מאחורי המיתוס?

זוהר ארגוב בן 60

על מוסיקה ומיתוסים
/5

התקשורת עוסקת הרבה בזוהר ארגוב שלאחר מותו. היא שיצרה את האגדה והעצימה את המיתוס. השבוע, במלאת 60 להולדתו של ארגוב, ניתקלתי בעוד ניסיון לסחוט את הסיפור. שגיא בן נון ראיין עבור "וואלה" שורה של ידוענים, שנדרשו לשאלה: אילו ארגוב היה נשאר בחיים, האם היום, כשהוא חוגג 60, היה נשאר המלך והאייקון הענק, כפי שהיה לאחר מותו?
שאלות "אילו" מובילות לתשובות ניחוש סתמיות. גם על ג'ון לנון, ג'ימי הנדריקס, אלביס יכולים לשאול מה-היה-אילו. העיתונות חיה מאגדות, וזוהי עוד אחת מכתבות הבלה-בלה-בלה. צריכים להתפרנס. התשובה המדויקת יותר לשאלה הייתה זו של אמיר בן דוד (עיתונאי, חבר להקת אבטיפוס, תסריטאי הסרט "זוהר")
"אם זוהר ארגוב היה נשאר בחיים, מקומו בתולדות המוזיקה הישראלית ובדמיון הישראלי היה דומה לזה של חיים משה ושימי תבורי. הוא לא היה המיתוס, שחלקו נבנה בגלל הסרט וההצגה ובעיקר בגלל המוות וסימני השאלה סביבו. מות בגיל צעיר ובנסיבות דרמטיות – תמיד מוסיף איזה אפיל. השירים שלו עצומים וזוהר היה זמר ענק, אין על זה ויכוח, אבל יש את האקס פקטור של המוות הדרמטי בגיל צעיר. חיים משה, שהיה זמר לא פחות טוב מזוהר, גם לו היו להיטים באותה תקופה וגם הוא היה גדול, עדיין חי בינינו ועם הזמן איבד את ההילה הזאת. חיים היה שפוי ולא הרס את עצמו, אז לא נבנתה סביבו אגדה. אם זוהר היה נשאר בחיים יכול להיות שהוא היה מוציא תקליטים מביכים,  ועם הזמן היינו מאבדים בו עניין. לא כולם נהיים שלמה ארצי".

נכון מאוד. את ההערכה הגדולה לקולו, כמו גם למקומו בפסגת המוסיקה הישראלית הים-תיכונית, קיבל זוהר ארגוב רק אחרי התאבדותו ב-1987. מאז צמח מיתוס. מותו הפך אותו אגדה, אבל לא פאר את חייו. אני זוכר, שקבעתי איתו פגישה בתום הופעה במסעדה בתחנת דלק בצומת מסובים. חיכיתי כמעט עד שלוש אחר חצות. ארגוב לא הגיע. אני יכול לתאר לעצמי מדוע. למחרת צלצלתי וצלצלתי, אך הוא לא ענה. אפילו לא טרח להתנצל.
העובדה שזוהר היה כבר אז  בשפל עמוק כתוצאה מהשימוש בהירואין, לא פגעה בהצלחת שיריו כ"בואי הלנה", "אמא", "מלאך שטן", "בדד" "הפרח בגני", "ים של דמעות" מאידך, הביקוש להופעותיו קטן בשל נטייתו שלא להגיע אליהן.
היום גם מייחסים כל שיר של ארגוב ל"מוסיקה מזרחית", למרות שמוסיקלית שירים כמו "בדד" לא היו "מוסיקה מזרחית". "בדד" הציג בעיקר זמר. פחות סגנון. ללא הביצוע של  ארגוב, השיר לא היה מגיע כה רחוק. "בדד" הוא פופ מאוד פשוט יחסית לעיבוד היפה והמורכב של "הפרח בגני", שנשמע יותר אותנטי ומיוחד כשיר ישראלי חדש, גם בטקסט המעוטר במכמנים לשוניים וגם בהשראת המוסיקה שאביהו מדינה ספג בסביבה בה גדל. ארגוב העניק לשיר עוצמות בזכות הקול האותנטי ויכולת הביצוע הנדירה. אין לזה שום קשר  ל"מוסיקה מזרחית", כי אם מדובר במוסיקה מזרחית, צריכים להגיע לשירים שזוהר ארגוב שר במרוקאית בהשפעת זמר כסלים הילאלי, ששר עם המאוול הטיפוסי.
המיתוס עבד תמיד שעות נוספות, עיקר כל ניסיון לעסוק בזוהר ארגוב באופן רציונאלי. הכתבות האלה – מה היה עושה "המלך" אילו חי היום, ממש אינן תורמות להערכה נכונה של הזמר ומעמדו בז'אנר שהוא מייצג.
מיתוס יותר מכסה מאשר מגלה. עם מיתוס לא מתווכחים. גם כשמדברים בדמות (טראגית ככל שתהיה) כמו זוהר ארגוב, שהגיעה לקולנוע ולתיאטרון, לא חובה לתת לאגדה להאפיל על האמת.

וידיאו: "הפרח בגני" – פסטיבל 'דרור,למנצח שיר מזמור' בערוץ 1 – פסח תשמ"ב – אפריל 1982

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות