עיון ביקורת

שלמה ארצי , 30 שנה ל"חום יולי אוגוסט"

מוסיקה ישראלית, מוסיקה ישראלית פלוס, שירים ישראלים - הגדולים ביותר

חום יולי אוגוסט 2018חום יולי אוגוסט 1988. השיר מתיישר שוב על מסלול הזמן והאירועים, 30 שנה אחרי, מקבל עוצמה מחודשת. זהו שלמה ארצי המספר סיפור מקומי, שנכנס לתוך סיפור אישי, זיכרונות משדה קרב עם הבזקים פרטיים עד אינטימים.
 "בזיכרון המעומעם שלי היום/ מסך כבד של מלחמות והזיות". יש פצועים שרועדים, מסוק נוחת, אלונקות, פלוגה שלמה שחטפה אש נ"ס (נגד סוללות). המספר-הרושם מעורב חזק. לעצמו הוא אומר: "תרשום בספר דף, מדובר במלחמות, תרשום פצועים שרועדים וזה נורמלי". רושם את מה שהוא זוכר משם, מאותם ימים, מעלה הרהורים על אנשים צעירים שזמנם נקצב: "הנעורים יפים, הקיץ אין סופי".
בתוך זרם הזיכרונות הנעים על איזשהו מסלול ראשי, סוטה ארצי לשבילים צדדיים, סיפורו של "ועקנין", וגם בחורה שהוא נמצא איתה בחדר, כשאביה נכנס "כמו בוכה" לספר על מה שארע בתעלה. וגם: הקפיצה לדיסקוטק.
השיר נע על פס קול קצבי רב מתח. זהו ארצי של דרמה אישית גדולה, אפופה סערת רגשות, התרגשות עצומה, שמשאירה אותו ואותך כמעט נטול אוויר, לקראת שורת המחץ – "הולך לרקוד עם חיילים מתים בלב".
האלבום הכפול "חום יולי אוגוסט" התאפיין בעיסוק בפוליטיקה לצד נושאים משפחתיים, ארצי הקדיש שיר לבנו בן ("ארץ חדשה"), לבתו שירי ("טלפני טלפני"), התייחס לאמו כבן דור שני ב"גרמניה לפני המלחמה" ואף לאביו בשיר "רומניה". הטשטוש בין האישי לפוליטי בולט בשירים "ארץ חדשה", "תחת שמי ים התיכון". "חום יולי אוגוסט". "עבד הממהר" נכתב בעקבות קריאת "הזמן הצהוב" מאת דוד גרוסמן, ומהווה אחד משירי המחאה הישירים היחידים של ארצי, עם הפזמון החוזר: "צריך לומר את זה, צריך לשיר את זה בצער: עוד לא למדנו כלום, כך התברר".
שלמה ארצי תיעד זרמי מחשבה. החיים הם רצף של מומנטים רגשיים, שאתה מנציח במילים. הרומנטיקן שחי בתוך מציאות העולה מן השירים. זמר מחאה? אצל ארצי לא קופצים מגגות ברגע של יאוש לאומי. יש בעיה תחת שמי הם התיכון, אבל היא נכנסת לתוך הרומנטיקה שלו.
"יש לנו ארץ למה עוד אחת" שר ארצי ב"ארץ חדשה". השורה ה"פוליטית" הזו, נכנסה לשיר כחלק ממסכת התובנות על המציאות המקומית. השיר מדבר במרומז על המאורעות, שהתרחשו ברצועת עזה ובגדה המערבית  בסוף השמונים. במציאות הזו, ארצי מעמיד שני עמים זה מול זה: כשאצל הישראלי-יהודי יום שני רגיל, אצל הערבי יש "איזה חג" והוא מתפלל. ה"איזה" מראה, שאין לישראלי מושג מיהו שכנו. הוא אינו בקי בחגיהם, מסתכל עליהם מהצד, כאילו אינם שייכים לארץ בה הוא נוסע.
הבן אומר על רקע ההתרחשויות: "אתה גם אבא אתה בן אדם", כמו כדי לשדר לו תחושת אחריות כפולה. מבעד לזגוגית המכונית, האויב לא נראה יצור שטני, אלא בן אדם מפוחד. והמסקנה/ אזהרה היא: "אם לא נאט, לא נביט, לא נשים לב לפרטים, לא נגיע לארץ חדשה". מטרת המסע אינה אפוא "ארץ אחרת/נוספת" אלא "ארץ חדשה", שיש בה, מן הסתם, מקום לשני עמים. גם כאן צריך להתפכח מאוטופיה: "לא גן העדן לא קיים/ אולי קיימת ארץ חדשה"ארצי חותר להתבונן למציאות ישר בעיניים, לא מבעד לדברים שחוסמים ("מבעד לשלטים").
המסע הזה הוא מסע בן-דורי. ארצי האב עושה את המסע עם בנו הקטן ונזכר במסע שעשה עם אביו שלו. המסע עם אביו היה שונה, שכן הוא הלך עם אביו בעיניים של בן, בראייה שכיום, כאב, 'כבר אין לו'. 'העולם משתנה כשאתה גדל '. הבית האחרון של השיר מבהיר כי האב ובנו, שבתוך המכונית, בראש אחד – להגיע לארץ חדשה.
הקצב בשיר מחזק את את תחושת הדחיפות במסע בזמן אל ארץ החלום. זה קצב סוחף שמזכיר את  סגנונו של ברוס ספרינגסטין, שגם כתב על אמריקה שירים המסתכלים למציאות בעיניים בלי להתרפק על עבר מופלא.
"באזשהו מקום" נכתב בהשראת שתי שורות משירו של רון אדלר, משורר שמת בגיל 19- 'אך באיזשהו מקום בים העצב והכאב  ישנה איזושהי רפסודה והיא נקראת אהבה'. ארצי שר את הבלדה כשנסונייר, כמו בלב שבור לרסיסים. משהו שמצביע על מאפיין בתוך האלבום – הליכה בתוך הזיכרון.
"טלפני טלפני", הוא קריאה של אב דואג לביתו שיצאה מהבית: "שמרי על עצמך מפני בני האדם, הם יאכלו אותך, ניסו גם אותי".
"בגרמניה לפני המלחמה" רקדו הורים מאושרים בלי חשש ופקפוק. שיר של רטרוספקטיבה אישית בזמן שלו. שיר של תמיהות ביוגרפיות שנכתב בהשראת In German Before the War של רנדי ניומן: "מי האיש בתמונה מי הילד בארון/ בגרמניה לפני המלחמה היה נדמה לך/ מה היה נדמה לך?" זהו ניסיון לחזור משהו למקום שלא רוצים/רוצים לגעת בו, שנראה ממרחק הזמן כהזוי, לפתוח צוהר קטן לדברים, שאמא לא מספרת. כל מה שסיפרה  היה על לפני המלחמה, היו רגעי אושר יפים. אבל אחרי המלחמה? כאן זה קשה. ניסיון להתקרב בלב הומה של תהיה וצער – האם הסתיימה המלחמה?
פתיחה שקטה. רגועה. מרוככת. מהורהרת. מנגינה בלעדית. מעבר קצבי יפה וסולו סקסופון שובה, משאיר רגע להתייחד, כמו צפירת מיספד. שומעים ולא צריכים לדבר על הימים ההם. געגועים עזים מטפסים מהלב, או כמו שאמר באחד משיריו: "לחבק את הצער".
"תחת שמי ים התיכון / עושה ירח הפוגה ומתקפל/ 'דאגות', אומר לי איש עם מכחול / ומצייר אותך דומה, או לא או כן". גם כאן –  זרם תודעה שמערב מראות ומחשבות במעין אי סדר מתנגן כמו המוסיקה נבראה לו, כאילו שלמה ארצי המציא אותו כחבילה אחת. הצלילים מלטפים, מזמינים לשיר על הכביש הראשי, קול ילדון (בן ארצי) מרכך עוד יותר. סקסופון מחמם. המשפט "כמה זה עולה לנו" מכניס אלמנט של המנון מתובל בסרקזם.
"חצר גדולה" – קולאז' של שברי זכרונות של ילד בשנות החמישים בישראל הרואה את העולם כמו חצר גדולה  – ילדה פליטת שואה, זיקוקין ביום העצמאות, קרקס שנחת בארץ, בן גוריון ששולח חיילים לשדות הקרב.
ב"חום יולי אוגוסט" שלמה ארצי קילף וחשף רבדים של דימיון ומציאות במחשבות הנישאות על מנגינות וקצבים מקסימים. מסוג האלבומים שלעולם לא ישעמם, הטוב ביותר שלו. 

שירים: ארץ חדשה, טלפני טלפני, עבד הממהר, חום יולי אוגוסט, באיזשהו מקום, לב שבור לרסיסים, היית איתי הרי, בגרמניה אחרי המלחמה, אני כבר מצטער, רומניה, נבראתי לך, תחת שמי ים התיכון, ימים כאלה, או שזה הזמן, כמו חצר גדולה

נגנים: מאיר ישראל – תופים וכלי הקשה, עדי רנרט – פסנתר וסינטיסיזרים, דני רובס – גיטרה אקוסטית, מיכה מיכאלי – גיטרת בס, עמוס הדני – גיטרה חשמלית מובילה,  שמוליק בודגוב – גיטרה חשמלית, אמיר גבירצמן – סקסופון קולות: מזי כהן, עודד פרח

עיבודים: עדי רנרט. הפקה מוסיקלית: לואי להב  הוקלט באולפני "טריטון", נובמבר 1987 – מרץ 1988.טכנאי הקלטה: דודי רוזנטל. טכנאי מיקס: יעקב מורנו

חום יולי אוגוסט זה גם קיץ 2018 – קיץ עשה לי טוב

וידיאו "חום יולי אוגוסט" 

דירוג:
שתף דף זהBookmark and Share

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *