מהו רוק ישראלי? הסקירה ברוב המקרים תתחיל ב– פעם הייתה מוסיקה של אקורדיונים ולהקות צבאיות ומלחינים ממוצא רוסי ונעמי שמר עד ש…קרה מהפך.
נצנן רוחות: מעולם לא התפתחה כאן סצנת רוק של ממש. משינה ותיסלם היו השולטות בכיפה משך שנים רבות, אבל כלהקות שורדות ולא מתפתחות. בשנים האחרונות. "היהודים" פוצצה אולמות, "כנסיית השכל" הראתה פתיחות והתגוונות. מוניקה סקס הייתה אחת. מופע הארנבות אחד. שלום חנוך, פורטיס וסחרוף – קלאסיקות רוק לנצח.
אפשר להתייחס אל שנת 1970 כאל שנת הולדתו של הרוק בעברית – המעבר מתרבות האקורדיון של הלהקות הצבאיות אל הצליל המחושמל של הגיטרה. הכל התחיל בלהקות רוק ששרות באנגלית.
אוהבים להזכיר את הפרק הראשון שהיה שייך למועדוני דרום ת"א רמלה והסביבה – להקות קאברים, מנותקות מכל הוויה מקומית. השמנים והרזים, למשל. אבל על "רוק ישראל אומנותי" מדברים בעיקר מאז "החלונות הגבוהים" עם שמוליק קראוס, "כף התקווה" ו"אחרית הימים" של זוהר לוי ומאוחר יותר ב"תמוז" עם שלום חנוך.
בלט במיוחד זוהר לוי, המתופף והיוצר שהלחין את "מלכת האמבטיה" והנהיג את להקת "אחרית הימים", סופרגרופ של תחילת השבעים, שכלל את מירי אלוני, יצחק קלפטר, אלי מגן (בסיסט ששימש סולן ב"כף התקווה") וגבי שושן, ששר בהרכבי רוק רבים והיה מכוכבי המחזמר "שיער". המוסיקה חרגה מכל מה נשמע עד אז בפופ המקומי – שירים כ"העץ הוא גבוה", "יש לי יום הולדת", "אין מקום לשניים על עמוד החשמל".
צביקה פיק ביצע זינוק מטאורי בהופעתו בתפקיד הראשי במחזמר "שיער" הוא הצליח למנף את ההצלחה לקריירה של להיטי ענק, הכנסת סינטיסייזר למוסיקה, הופעות שבהן נכח לראשונה קהל מעריצות בסגנון אמריקאי ("גרופיס")
עוד תחנה חשובה: שיתוף הפעולה בין אריק איינשטיין לשלום חנוך בתקליטים "שבלול" ו"פלסטלינה", שני תקליטים שסללו את הדרך לרוק הישראלי גם מבחינה מסחרית. שלום חנוך חש שהגיע זמנו לפתוח בקריירה משלו, ולאחר ניסיון שלא עלה יפה להוציא אלבום בבריטניה, הקים הרכב רוק שיצר סטנדרטים חדשים בהופעה. ב"תמוז" שלום חבר לאריאל זילבר, מי שבסופו של דבר גרם לפירוק הלהקה, משום שהעדיף ללכת סולו בעקבות הצלחת שיר כמו "רוצי שמוליק".
בשנות השבעים הסתמן מודל חדש של הרכבי צמרת, שחבריהם לא הסתפקו בנוסחאות של להיטים קליטים ובחיקוי הפופ המערבי. כיוון ש"רוק ישראלי" לא הוגדר בהגדרה מוסיקולוגית, אפשר לזרוק הכל. אבל בתור הזהב של הרוק הישראלי המתקדם של שנות השבעים בלטו – גרוניך, שם טוב לוי, שלמה יידוב, הרכבים כ"קצת אחרת", "מאחורי הצלילים", ,14 אוקטבות".
הבחירה שלי בשיר הגדול של הרוק ישראלי האותנטי – "עיר של קיץ" של ברי סחרוף. אין ספק: סחרוף הוא חריג בתרבות המוסיקה הישראלית. עוד מימיו הראשונים במינימל קומפקט הוא נע בין רוק ופופ לבין מוזיקה טורקית, מצרית ומרוקאית, בין רוקנ'רול חשמלי לבין אלקטרוניקה ודאב, בין אינדי לרוק ניסיוני, בין שירי ארץ ישראל קלאסיים ("עוד חוזר הניגון"), שירי משוררים (אלתרמן, חלפי) חיבור אמיתי גם למקורות.(רשב"ג), מעמיק ומרחיב את השדה המוזיקלי שלו, ופונה לקהלים רבים לא רק בזכות המוסיקה אלא בזכות כריזמה בימתית ייחודית.
"עיר של קיץ" רוק ישראלי במיטב שבמיטב. מיכה שטרית כתב על בריחה מהארץ, שנגרמת מתחושת חוסר סיפוק ואי נחת, חיים על הקצה, באקלים ישראלי מעיק, בלי אביב ובלי סתיו. התנאי לחזרה לארץ – מלחמה.
זו אינה סטירה. זו אירוניה על רקע מציאות: ישראליים שעזבו את הארץ, חוזרים אליה כמו אוהב אל אהובה רק כשפורצת מלחמה, כאילו המלחמה היא התנאי ה"חיובי" שיחזיר אותם. הדיסוננס: אהבה יכולה להתקיים על רקע מלחמה. לא מדובר דווקא בחזרה קונקרטית מגלות, אלא חזרה לחיק האהבה, שהיא הבית.
ומה עכשיו, ברגע זה? עכשיו, ברח מהמציאות – אכול ושתה ובלה ותהנה מהרגע. צעקה של הנאה מתערבבת בזעקה של זעזוע. החיים שלנו הם סוד של פלירטוט, תלויים על בלימה, הופכים אמיתיים רק כשיש מלחמה ומעט אחריה, ואם ללכת עוד צעד קדימה: החברה הישראלית טובה יותר בזמן מלחמה. פתאום, כולם חוזרים פיזית ורוחנית.
המשמעות האירונית של הטקסט מתעצמת ע"י המוסיקה האפלה, העיבוד הסהרורי והביצוע המאופק של ברי סחרוף. האיפוק הוא שטוען את השיר בעוצמה דרמטית, מעניק לו עוד שכבת עומק שאינה קיימת במילים שחור על לבן.
אם רוק ישראלי מובחר – זה השיר, שתורם לא רק לעולם המוזיקה, אלא גם משמש ככלי לביטוי חברתי ופוליטי, דרכו אמן מעבירים מסרים ומביע עמדות על אירועים מרכזיים במדינה.
צילום ברי סחרוף: מרגלית חרסונסקי
