תל-אביב, תל-אביב, תל-אביב. זה כמעט כל מה ששמענו ממנה בין השירים. החנופה שלה ממש לא שכנעה. באתי לקבל תשובות: מה כל כך מסעיר עולם? איך ריהאנה ממשיכה לעשות סולד אאוטים, עם מופע היהלומים שלה. איך היא מביאה חמישים-שישים-שבעים אלף מעריצים צרחניים למקום אחד שמשלמים את כל החסכונות שלהם (המון בנות עשרה).
לא בטוח שקיבלתי. רק עכשיו ראיתי את הוידיאו של MDNA, שהחזירה אותי להופעה ברמת גן, ונדמה לי שאפשר לקבוע – קצת קטנה על מדונה. בכוריאוגרפיה. גם בפירוטכניקה. גם בוידיאו.
פארק הירקון היה עוד תחנה בה עצרה במסגרת 92 ימי הסיבוב הנוכחי סביב העולם. ציפיתי למשהו חצוף, נועז, בומבסטי. הערב התחיל באיחור צפוי של שעה. הוא אמור היה להיות מחולק לחמישה חלקים עם הפוגות להחלפת תלבושות במיטב האופנה. אז היו כמה הפוגות שנראו כמו חורים בהצגה, אבל ללא תלבושות מגוונות.
מה שחסר – מידה של ספונטניות. ריהאנה העדיפה מופע מושחז, מתוזמן, פופ שאו מבריק, אבל עם מעט רגעים מיוחדים, מפתיעים. לעיתים זה נראה כמו טייס אוטומטי שתעה בדרך.
הקול החושני המצוין, שמגיע מהדיסקים, נבלע לעיתים ע"י יחידת הקצב ותוספות והקלטות הגיבוי.
מי שחיפש רגעי שיא, יכול היה למצוא אותם בשירים מושפעי האיים הקארביים עם נגיעות רגאיי. המיקס של ביטים אלקטרוניים מתחום המועדונים, צליל סינטיסייזרים הם פסקול מותאם לצרכי ההופעות האלה,אבל מעט שטוח ועד מאכזב.
בגדול, מה שתופס בערב הזה הם יותר הלהיטים הגדולים מאשר ההופעה של הזמרת עצמה. Stay בהדרן הוא שיר שבשבילו מגיעים לשמוע אותה. גם We Found Love. אבל אולי דעת המבקר, שנשאר קר ומרוחק, אינה רלוונטית כמו דעת כל מי ששילמו מאות שקלים כדי לחוות חוויה. מעניין אם הם קיבלו תמורה. נדמה היה כי ריהאנה הגיעה לעשות "ווי" על עוד מופע. מופע ראווה ללא נשמה.
צילום: סיון פרג'
