בכאוס העכשווי, החזרה לשיר הזה נשמעת בין תמימות לאוטופיה. אבל כשאני מקשיב ללאה שבת, נכנסת עוד מילה – תקווה. אלה לא רק המילים . אלו הן הפשטות, האמת הטהורה והעוצמה הפנימית. אצל לאה זה בא נטו מהבטן. איך היא שרה בשיר אחר: "רק החיים לוקחים אותי". החיים הם מילים פשוטות, אמת חיים שלה. הטקסטים שלה בלי פלסף, על בני אדם, על רגשות הכי ראשוניים. היא שרה אותם בקול-של-געגוע, יודעת להפוך את הניכור לחום, את המר למתוק, את העצב לחום אנושי בלי רבע מניירה. זמרת-יוצרת עברית אותנטית.
אז כן, אם נותרה "חתיכת שמיים" – ויש מצב להרים מבט. זה השיר. כשנמשך חושך, יש מקום להאיר, או כמו שהשיר אומר: "לכל חלום שאנחנו חולמים/ יש קשר אצלנו בחיים".
יש זמרים שאינם צריכים לצאת לכיכרות. די אם יצאו למרפסות.
נ.ב: למטה שתי אינטרפרטציות לשיר בשני דואטים – עם דוד ד'אור – הקצבית והחגיגית ועם ארקדי דוכין – הבלוזית והמלנכולית. בשניהם – נשמה גדולה.
צילומים: מרגלית חרסונסקי
"חתיכת שמים" עם דוד ד'אור
"חתיכת שמיים" עם ארקדי דוכין
לכל צעקה שתצעק מאיש/ מישהו באיזה מקום ירגיש/ לכל שאלה שמחכה לתשובה
מישהו מנסה לגלות אותה
בכל סיפור בכל עולם/ מישהו מגלה שם את עצמו קיים
בכל שורה שמישהו אומר/ מישהו יכול עוד שורה לחבר
אני יודעת שבים/ יש גל אחד שהוא שלי
ועץ אחד שהוא שלי/ וכוכב אחד שלי/ וילדה קטנה שהיא שלי
וחתיכת שמיים
לכל איש ולכל אישה/ יש איזה חבר או חברה
לכל ספסל שמחכה לבדו/ מישהו בסוף ימצא אותו
לכל חלום שאנחנו חולמים/ יש קשר אצלנו בחיים
לכל בדידות שגדלה בצל/ צריך לתת מקום לערסל
ואני יודעת שבים..
