לאיזו גאולה מתכוון דניאל זמיר? גאולת עם ישראל, ביאת המשיח, הצלה מצרה גדולה כמו משבר הקורונה? יש מצב לפסוח על התשובות הנ"ל ולהיתלות בעניין אחד: הגאלה באשר היא נשענת על האמונה באלוהים, ביכולתו הבלתי מוגבלת להושיע, בצדקתו וברחמיו.
"ועכשיו, כשאנחנו לבד" נפתח השיר, ועובר דרך החששות והפחדים מהמצב (סגור בבית), ועד לתקווה ליום חדש שיפציע מחר, מלא באושר – עצבות שהופכת לשמחה, פחד שהופך לתקווה, שעבוד שהופך לגאולה.
דניאל זמיר, נגן  סקסופון ג'אז נפלא, כבר שנים שר שירים חוץ ג'אזיים המתכתבים עם האמונה. מול האמנות העליתסטית והמורכבת של הג'אז, כאן הוא מרשה לעצמו להיות פופ הנוגע בעממי. זהו השיר הזה – מחולק בין הקצב והטון הנוגים לפופ הקצבי, ומגיע את האלמנט האקסטזי של החגיגה בנוסחים החסידיים. מתוך הלב צמח כאן שיר חגיגי שמח.
את "גאולה" הפיק יוסי פיין שניגן בשיר גיטרה חשמלית ובס. וסייע להניע את הפשטות העממית להצטלבות שבין שיר פופ , ריתם נ' בלוז ומוסיה חסידית. זמיר לא המציא משהו שיכנס לפנתיאון של המוסיקה הישראלית, אבל החיבור בין פעימות ומנגינת הלב למשאלת הלב – מהודק.

בימוי, עריכה והפקת קליפ: דודו ואזנה

ועכשיו כשאנחנו לבד/ כל אחד/ הוא לבד
ועכשיו כשהלב מפוחד/ הוא זועק וצועק תבואי אליי
ואולי מחר תבוא גאולה/ היא תהיה יפה יפה טהורה
ואני עומד יפה גם מולה/ ומחר תבוא גאולה
לבנה יפה אהובה
ועומד וצועק כל הזמן עד מתי/ כי הזמן הוא דוחק ונו די ונו די
כי חיכיתי חיכיתי לך שנים עד בלי די/ ואולי תבואי אליי