" שנת 1970 תירשם כשנת המעבר מצליל האקורדיון של הלהקות הצבאיות אל הצליל המחושמל של גיטרת הרוק. אבל בטרם "החלונות הגבוהים", שלום חנוך, "אחרית הימים" עם זוהר לוי, התרחשה כמעט מתחת לפני השטח בדיסקוטקים של רמלה ושל רחוב המסגר בתל-אביב פעילות של להקות רוק שעסקו בעיקר בקאברים כמו "הצ'רצ'ילים", "האריות", "הסגנונות", "הכוכבים הכחולים", "השמנים והרזים", "העכבישים". ההרכבים האלה לא יצרו איזושהי הכלאה משמעותית חדשה עם תרבות הרוק שהגיעה מבחוץ, אלא הלכו על חיקוי כמעט מוחלט של חו"ל.
דווקא על רקע חוסר המקוריות בלט ניסיון של בכירי המוסיקה הקלאסית לנסות איזושהי אינטראקציה עם פורמט הרוק, ששיאה – להקת הצ'רצ'ילים מוזמנת ע"י המנצח זובין מהטה לעלות על במת היכל התרבות לקונצרט משותף עם התזמורת הפילהרמונית. לשיתוף הפעולה החד פעמי הזה בין להקה ישראלית למימסד הקלאסי בעיבודו של נועם שריף לא היה המשך. כלומר היה כאן ניסיון של המימסד הקלאסי להכיר במוסיקה החדשה, אבל לא ללכת על אינטראקציה מוסיקלית אמיתי ומתמשכת. וצריכים להודות: הצ'רצ'ילים גם לא היו בשלים לאינטראקציה כזו.
ההקלטה שנותרה היא תיעוד הניסיון ליצור איזושהי התכתבות בין הז'אנרים בעקבות מפגש שיזם נועם שריף בינם ובין התזמורת הפילהרמונית. בתקליט "רוק ישראלי – שנות ה-60" מצאתי שני קטעים: את "קוראל לאוהבים צעירים" ואת "קונצרט כפול.
על להקת הצ'רצ'ילים 1970 נמנו באותה הקלטה:  מיקי גבריאלוב, עמי טרוויש, חיים רומנו, דייב הקשלי, עדי שפירוביץ.

הצ'רצ'ילים – קוראל לאוהבים צעירים