זהו מכתב אישי לאבא, ניסיון מחודש לתקשר איתו, לחפש אצלו הכרה לדרך בה היא הולכת, לכך שמשהו השתנה בה, לקבל עצה חכמה. שילה פרבר משתוקקת לאבא ממקום של התפקחות עצובה, של ניסיון לקבל תמיכה בה, כפי שהיא עכשיו. מבחינתו, היא חושבת לעצמה – נשארה אותו דבר. אינו מודע לשינויים שחלו בה. אבל עדיין – הצורך לאוזן קשבת, לתקשורת אמיתית, לאישור הזה, שהכול בסדר, שרבים מאיתנו – ילדים והורים מפספסים.
הלחן הוא צירוף של צלילים נוגה וקסום, שמספר תחושותיה. צליל אקוסטי שקט של גיטרה וכלי ממיתר משאירים את פרבר על מנעד אפרורי המשדר את התחושה. שילה פרבר הצליחה לזקק הרגשה וגם הכרה למבע מוסיקלי מדויק, להישאר בתוך עצמה ולחשוף את ההתרחשות הפנימית באותנטיות משכנעת.

אבא תגיד אם רע לי או שטוב 
כוכב בודד מאיר ברחוב 
האם הבוקר כבר קרוב 

אבא אולי הלילה לא יחשיך 
האם יתנו לי להמשיך 
האם כדאי, האם צריך 

אבא, האם תשמע אותי, ענני 
כמה דברים אף פעם לא נאמר 
האם תכיר מה משתנה בי 
הלא מולך אני אותו דבר 

אבא אולי נמצא אי פעם זמן 
הכל ערוך, הכל מוכן 
האם הגעתי, אני כאן 

אבא האם השחר כבר זוהר 
תגיד לי מה עצוב יותר 
להיות ליצן או לוותר