רונידלומי - תסתכל עליי

תסתכל עליי

רוני דלומי

אן.אם.סי
3.5/5

רוני דלומי שרה על החשש מנפילה על קו ההתחלה של המרוץ ועל ההחלטה לקפוץ למים גם בלי לדעת מה יהיה בסופה של הדרך.  "עושה לי עיניים" הוא שיר על נטילת סיכונים בחיים. מתעמתת עם "הילדה הקטנה", שעושה לה עיניים ומתרצה ב – "אולי בתוכי אמצא כנפיים, להשעין את הגב, לסמוך עליי".
השיר מתחיל מינורי, מחליף הילוך לקצב של הליכה בטוחה, דלומי מטפסת גבוה. מציפה את השיר ברגש. אי אפשר לחשוד, שאינה דוברת אמת.
היא כבר אינה נמצאת בקו ההתחלה. זהו אלבומה השלישי, אחרי "קצת אחרת" (2010), "תחזיקו" (2013) שינויים? בוגרת יותר, מעניינת יותר, מיוחדת יותר?  זוהי רוני דלומי בקווי המתאר המוכרים שלה, שירים טובים ופחות טובים, כולם מושרים ברגש מלא, אפילו גואה, שלא תמיד חלחל אלי.
"לשמור עליי" הוא שיר על מי שהגיע מרחוק לשמור עליה, אבל היא אינה בטוחה בו, עדיין לא בטוחה בו: "וגם כשהוא שומר על צעדיי, אני שומרת על מי ששומר עליי". דלומי הפכה את הסיפור למלודרמה. את פרץ הרגשנות מקדמת הפקה מנופחת של צליל כלי מיתר וקצב תופים חזק. ניסיתי להיכנס למסלול הסוער שלה, ונשארתי בחוץ. הטקסט לא הגיע, ההבעה מעט צעקנית. אני מחפש רוני דלומי מוקטנת יותר, פחות עולה על גדותיה מרוב רגש.
יותר אמין העיבוד היפה לפסנתר של "תן לי דקה" – גם כאן על מי שאינה בטוחה מה היא רוצה מעצמה: "הוא יודע ומכיר את השטויות שלי, תופרת את כל הקצוות שיהיה לי שקט כמעט נוסעת לחפש אותי בלונדון, כי אולי לבד אני אבין מה אני מחפשת. תן לי דקה, אני רק מגלה אותי, אל תעלם, זו אני שבוחרת בי". כאן שומעים יותר את הנרטיב שלה במנגינה אפקטיבית בהבעה דרמטית מבוקרת.
ב"איש של לילה" – על ההבטחות שלו, על הפערים בינה ובינו – דלומי ממלאת את השיר בתוכן אמוציונאלי, והמילים מקבלות נופך אישי-דרמטי משכנע באמצעות המנגינה היפה ביותר באלבום, וגם כאן יש תחושה שהיא רצה מעט לפני השיר. ב"אתה אמרת" זוהי דלומי מלודרמטית, אבל הכי פחות מתקתקה כשהיא שרה בישירות תוקפנית: "מי סגר לי, מי אמר לי, מי נטע את הספק? מי שתל בי את הפחד, מי אמר שהוא צודק? מי אמר לי את כבר לא, מי שתק כשנשכתי את השפתיים, מי הביט עליי ולא הסתכל לי בעיניים". וכמו כדי להמשיך את המלודרמה היא שרה בטון נואש  "תסתכל עלי" על מי שחשה מצוקה ותסכול, כמעט נופלת, בורחת להרים. היא מסיימת בקצב מהיר ובעיבוד בראס פאנקי בטון של תקווה ועידוד עצמי  ב"ללכת עד הסוף" – "מכל הפחדים לשכוח, על כל הדמעות לסלוח, מה לעשות, ללכת עד הסוף, מלחמה על לבבות, שירים וחרבות, לא ככה ולא ככה נולדתי להיות"  –  עידוד עצמי, טעון במסקנה שהיא תשובה ללבטים בשיר הפותח, העוסק לבדרך שהיא לוקחת בחיים.
נוח לסווג את רוני דלומי באיזו משבצת מיינסטרים. דלומי אינה מתיימרת להיות פופ אלטרנטיבי, ובכל זאת, היא יוצרת, שמנסה, לעיתים בהצלחה, לבטא את תחושות אמת, כשהיא בוחנת דמות נשית מתוסכלת. הבעיה היא בנתיב המדי-רגשני, מלודרמטי, נטול גוונים, שהיא בחרה, שיהפכו את שירתה ליותר אינטימית ומיוחדת, גם יותר מעניינת.

שירים: עושה לי עיניים, איש של לילה, לשמור עליי, תן לי דקה, אתה אמרת, תסתכל עליי, הכבשה הלבנה, ללכת עד הסוף

 

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן