"כשאין לאן לחזור/ הדרך סוף סוף נפתחת", שרה ריטה משפט של צרויה להב, לייטמוטיב באלבום החדש שלה. יש בשיר הזה ("מזמן") שורה נפלאה, מהסוג שנדיר למצוא בתוך מבול השירים שיוצאים חדשות לבקרים: "הלילה בא באצבעות חמות / פורט על נבל השכחה".
השכחה פותחת דרך לריטה. עשרה שירים חדשים חברו לאלבום עליו עבדה תשע שנים. פרק חדש בחיים הוליד פרק חדש במוסיקה. ריטה הבינה, שהפעם היא אינה יכולה ללכת על עוד אלבום, שהיא חייבת לגעת בנימי נפשה, ובמקומות הרגישים ביותר, להסיר כל חומת מגן.
אם להתחיל מהסוף: גם אם לא כל הטקסטים מעולים, ריטה הגיעה באלבום הזה הכי קרוב לעצמה. אם לדייק: בפעם הראשונה אני שומע ריטה שאינה רצה לפני עצמה, לא רותמת את הסוסים לפני העגלה. השירה היא קודם כל כלי כדי לבטא תכנים. עוצמת רגשות אינה המטרה.
ריטה אינה זמרת-יוצרת במהותה. באלבום הזה היא כתבה מילים לשירים אחדים, אבל בגדול היא עדיין זקוקה ליוצרים שישלימו אותה, ש"יקראו" ברגישות את אשר היא חשה ויתרגמו אותה למילים ולצלילים. נדרש כאן דיוק ממדרגה ראשונה כדי להגיע לאמינות. נעם חורב כתב לה את "חבר של פעם". הטקסט מוליך אותה לראות את העבר כמושלם, מתעלמת מפגמים וממצוקות כדי להדגיש את הטוב האבסולוטי שבעבר. הגעגועים הם לסוג של דלפוניות "פיאט ישנה" "חדר ששכרנו", ואז מגיעה השאלה המתחסדת – "איך נכנענו לדירות מסודרות", כאילו שהייתה אפשרות בחירה להישאר בפיאט ובחדר שכור.
התיאורים מוקצנים עד הקצה: מצד אחד "היום הכל סטרילי אין על מה להתאבד". מצד אחר – "פצצת געגועים מתקתקת לי בבטן". אני לא בטוח שהדימויים תפורים במדויק למידותיה. מצד שני – . אני לא חושד בריטה, שהיא אינה חשה געגועים למשהו תמים ויפה. מכל מקום, המנגינה היפה, העיבוד וההפקה (גלעד שמואלי, תומר בירן) מעלים אותו בקלות יתרה לכביש הראשי במצעד שירי הרדיו המתיידד במכונית.
זה אלבום של ריגושים והתרגשות. ריטה עצמה כתבה מילים בכנות רגשית – מ"קחי לך" – שיר שמכוון לבתה משי ("קחי לך את השיר ששרתי לך כשהיית בתוכי"), דרך "ניסים שקופים" – על הפרטים הקטנים שבונים יחסים בין בני זוג – "ניסים שקופים תופרים אותנו זו לזו ברשת פלא"… כאן ריטה מאופקת להפליא, שרה בעדינות, נעטפת בצליל מיתרים פונקציונאלי, מדויקת בהבעת רגש. ב"עוד מעט" היא פונה לשבור-לב, שאינו מאמין כי יש סיכוי לשיקום ממשבר אהבה גדול, ושרהלו דברי עידוד ואמונה ביציאה לחיים חדשים. ריטה מנסה ומצליחה לשקף תוגת הכאב – ככאב שלה, כמי שהפכה דף בחיים. לורן פלד התאים לחן יפהפה לקווי המתאר המוסיקליים שלה.
צרויה להב משלימה את ריטה בניסיון השיקום ב"לא מוותרת" (על אהבה, על תשוקה) בלחן של מורן דוד. השיר בעל מבנה יפה: מתחיל איטי ומהורהר ("יכולתי אז להתרסק") ועובר לקצב ההולך ומתגבר לקראת סיום כולל ניואנס אוריינטלי מוצלח שפטריק סבג הוסיף בעיבוד. הטון השקט והמפייס של ריטה קיים גם ב"התחלת הבוקר", שיר שימור אהבה ("נחזור הביתה נשמור על האש") בעיבוד אקוסטי מדויק של גלעד שמואלי ודוד בר דוד (מלחין השיר)
תומר הדדי הלחין לריטה את "כנף גדולה" של רחל שפירא, שיר שהוא המשך המוטיב המלווה את ריטה באלבום – ניסיון למצוא מחדש את עצמך ב"ארץ עתיקה של רגש ותשוקה". הלחן והעיבוד נושאים את השיר על כנפיהם, מעניקים לו תחושה של מעוף. ובסיום "כשהיא תבוא":
"לילות קרים עד בוקר שמגיע / ימים ריקים עד שתבוא דפיקה/ וכשתקום לדלת אעמוד שם קצת/ רועדת שנים עברו אני עוד מחכה". השיר מוגש בעיבוד folk מעוטר בניחוח אקורדיון "צרפתי" מעודן לקראת סיום. ריטה שרה בריגוש מאופק, כמי שהשנים העניקו לה פרספקטיבה על יחסים, ואת היכולת והתובנה לשיר מעומק תחושותיה. זהו השינוי המשמעותי שאני מוצא בריטה של "ניסים שקופים". זוהי ריטה של השתקמות רגשית כזמרת, שמגיעה מאמונה מחודשת בחיים, גם אם יש שברים שבלתי ניתן לאחות.
שירים: חבר שלפעם, מזמן, קחי לך, ניסים שקופים, עוד מעט, לא מוותרת, התחלת הבוקר, באתי אליך, כנף גדולה, כשהיא תבוא.
ריטה – אלבום של 9 שנים – השקה במוזיאון ת"א
וידיאו: חבר של פעם
