אצל דיאנה קרול,אין הרבה טקסים. לא מסרים ולא הסברים. בלונד על שמלה שחורה, שלושה נגנים. מתיישבת לנגן. לטס דה מיוזיק סווינג. ויש לה סווינג.

שם אלבומה האחרון – "לילות שקטים" התאים לערב. יש לה נוכחות קולית (מ – Cool), מאופקת, נגינה אוורירית רכה, שיש משווים אותה לזו של נט קינג קול, סגנון הקוקטייל ג'אז – אבל באיכויות ששייכות רק לה. הפרייזינג, הפיסוק הקולי שלה – אחד ויחיד. גם ההבעה הקולית שלה – מאוד מבוקרת. הנרטיב שלה בעיקר  אינטימי ורומנטי. צלילי הפסנתר – סווינג ללא מאמץ. מוסיקה מרופדת בחמימות. קו רגוע, טיפה מלנכולי כמעט ללא חריגים שעובר לאורך הערב. המבחר של סטנדרט'ס ותערובת של פופ, ג'אז ובוסה נובה. לא רק קוקטייל ג'אז של  של ערב רומנטי של יין ושושנים. היא ניגנה נט קינג קול, אוסקר פיטרסון, טום ווייטס, ג'ובים. ברט באכאראך.

ואחרי הערב, עדיין נתבקשתי להסביר למה היא מוכרת הדיסקים מספר אחת בעולם בתחום הג'אז? קרול היא זמרת חוצת סגנונות (מה שנקרא crossover  (Jazz  קליטה, אינטליגנטית ואלגנטית, חמה, בעלת עומק אמוציונאלי. יש שמוצאים בה סוג של גאונות. כשהיא שרה – Walk On By – היא לא "לוחצת", וזה הולך עם סווינג קולח, מלווה עצמה סימולטנית בקשר מדויק עם ההרכב.

לא לפסוח על הנגנים שאיתה. עם נגנים כאלה היא יכולה לעלות על הבמה עם ביטחון מכאן ועד הודעה חדשה:  הגיטריסט אנטוני וילסון, נגן הבס רוברט הרסט והמתופף קריים ריגינס.  הקונטרבס מקבל סולו מובנה היטב, התופים לא חובטים, אפילו מעדנים. הגיטריסט מרשה לעצמו אלתורים מעבר לסטנדרטי כשמדובר בערב שבו קרול היא הכוכבת. התוצאה כייף של איזי ליסנינג. מי שאמר עליה  הקלילות הנסבלת – יעליב אותה ובצדק. היא בפירוש לא "איזי ליסנינג". היא אמנית ג'אז סטנדר'ס ממדרגה ראשונה, קומוניקטיבית בדרגות מעבר לסטנדרטי.  כמעט כל שיר שלה מתנגן בנעימות מלטפת, קולה החם מספר סיפור במלנכוליות רומנטית מחלחלת מטפטפת סקס אפיל. באפ-טמפו, במיד-טמפו בלו-טמפו מיוחדת באינטימיות שלה.

בקול האלט הסקסי היא עושה דברים מדהימים, הניואנסים, הסאבטקסט, והיא מנגנת פסנתר זורם, מלודי. יודעת לסחוף את הריתם סקשן שלה. אבל כשהיא שרה טום ווייטס – התחושה היא שהיא מגיעה למקומות יותר מרתקים מאשר מוסיקה לערב של יין ושושנים.

מצד שני,  יש צד שני – קשה לדבר על שיאים בערב שלה. גם חלק מהלהיטים שלה שהקהל ציפה להם לא הגיעו. אין לה הביצועים ה"גדולים" שיחסירו פעימה, ואני אבין גם את מי שיגיד – שיעממה אותי, אבל מי שיגיד את זה כנראה לא ידע למה הוא בא.

דיאנה קראל בהופעה

צילום: יוסמיוסיק