אנשים צעירים עוזבים בית, אהבה נכזבת ונוסעים לעתיד מעורפל. קוראים לזה "לחלום בגדול". מאיר שושן מספר את הסיפור שלו. אין בו משהו מקורי מיוחד שיש לרוץ לבשר עליו בראש חוצות, לא הטקסט, גם לא המוסיקה. מצד שני – הכל כאן כמעט משדר ראשוניות ואותנטיות. נוצרה אינטרקציה יפה בין המילים המדברות על  פער בין עבר להווה ובין המוסיקה, כמו גם על השינויים שעוברים על הדובר. הסיפור מתלבש יפה על המנגינה, הקצב מקדם את הנרטיב. הצליל האלקטרוני הוא פתיח אפקטיבי לשיר. השיר מתפתח בהדרגה, האטת המקצב נועדה להעניק לסיפור בהירות, ואז – ההאצה כדי לתת תחושה של דרך. צליל הגיטרות לקראת סיום מעצים את התחושה. מאיר שושן נמצא באזורי הפופ הים תיכוני, אבל יודע לעשות שימוש פשוט ונכון באלקטרוניקה.  ההפקה המוסיקלית הרימה אותו בשתי רמות כדי להעצים את השירה התחושתית במשפטים כמו "אני כבר מישהו אחר לא צל חולף בגוף מדבר".  מאיר שושן לפי השיר הזה, עלה על מסלול שמעורר סקרנות באשר להמשך.

אני עולה על טיסה ישירה מכאן לסוף העולם/ לקחתי איתי רק תיק קטן וחיוך ענק לאינסטגרם
עושה תמונה יפה לאמא ועוד אחת לאבא גם/ איזה מזכרת להיזכר בעוד שנה לבד אי שם
השארתי מפתחות לחדר עמוס בזיכרונות/ השארתי את כל העבר מאחוריי לפחות
יש גם מישהי שיושבת שם בחדר עם דמעות/  לא אספר לך סיפורים כבר לא מוכר אשליות כי …
פזמון: היום אני כבר מישהו אחר/ לא צל חולף בגוף מדבר הזמן עובר
וזה שוב חוזר הייתי חלש והיום חזק יותר/ נזכר ברגעים שישי על החוף נתנו לגלים
אותנו לשטוף יד ביד הולכים רגעים יפים/ עכשיו את לא כאן זה פשוט שורף בפנים

זוכרת שאמרת לי תחלום בגדול אז נסעתי/ הכי רחוק כדי להבין שאני יכול חשבתי
ים ושמש בטן גב שם על החול יעזרו אולי/ לשכוח פשוט לשכוח מהכול היום אני הבנתי
שכולם קצת נפגעים ואין אהבת אמת של/ באמת כל החיים את בטח מחבקת מישהו
שאותך אולי משלים ואם את עכשיו שומעת רק רציתי להגיד ש …
פזמון: היום אני כבר מישהו אחר לא צל חולף בגוף מדבר/ הזמן עובר וזה שוב חוזר הייתי חלש והיום חזק יותר
נזכר ברגעים שישי על החוף נתנו לגלים אותו לשטוף/ יד ביד הולכים רגעים יפים עכשיו את לא כאן זה פשוט שורף בפנים.