על ההתחלה הבנתי שזה כבר לא יקרה. הקהל לא התנפל על בכורת ג'קו בבארבי. לחשוב על האלפים שהגיעו לגמר ההוא של כוכב נולד, מול הכמה בנות שהתרגשו (לא התעלפו) מתחת לרגליים שלו כולל אחת שעשתה איתו דואט יפה. ג'קו משיק אלבום ראשון. הסערות חלפו. עכשיו גברים צעירים באים לעבודה. יש לו קאבר בודד בערב הזה לפיית' נו מור. מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול? פיית' מנו מור תוצרת הארץ. אבל בואו ניקח את ג'קו ברצינית הראויה.

פתח ב"נשארתי נורמאלי". סאונד רוק כסחני במידה, טונים שמנסים לייצר דרמה סביב נפש מיוסרת, אבל הדרמה לא נוצרת. אולי זו בעיית הטקסטים שאינם משכנעים-מגיעים, שירים שמנסים לגעת בנושאים כבדי משקל כאמונה ואושר וחלומות אבל לא ממש נוגעים לעומק.

ב"שיגידו לי אחרת" – מהשירים השקטים והמוצלחים בדיסק, מנסה אייזנברג לתאר מצוקות של זמר בתקופות קשות. "כל עוד שרתי לא נעצר הלב הכואב מלפעום". השיר כתוב כזרם מחשבות שרחוק מלהתחבר לשיר. זה יותר פרוזה. מצד שני ג'קו וזה לא חדש – הוא נטען באנרגיות רוק כשהוא זוכה לעיבודי רוק אפקטיביים שמוצעים לפועל ע"י הרכב רוק מהוקצע עם כל הקלישאות. אבל מיומנות אינה מספקת. ג'קו מנסה לדחוס סיפורים אישיים, כאב ומחאה לקונצרט רוק ואלה מסרבים להגיע ולחלחל.

אני לא מצפה מג'קו משהו אחר כי את מבחן הזמרות הוא עבר בציונים גבוהים – אבל עכשיו, במסגרת הרוק המטאל-אמצע הזה אני מחפש אצל האיש המוכשר הזה משהו יותר מאשר "סינרגיה" ו"בית הבובות", ויש לו כמה בלדות כמו השיר שמתאר את ההתמודדות שלו עם מות אביו שאומר דברם טובים על עתידו כזמר רוק מקומי.

יש לו כל הכלים לזה – קול עוצמתי ובשל, יכולות להביע אמוציות, הרכב לא רע, אלא שזה עדיין לא משהו שמגיע ממקומות עמוקים, לא רוק אולטימטיבי שהופך את הזעקה שלו למוסיקה מרטיטה. דרוש דחוף – אלבום שני מוצלח יותר מהראשון ועוד הרבה שירים שיקחו את ג'קו לקונצרט הרוק המחושמל. בשלב זה מצבי עם ג'קו – עדיין אנפלאגד.

נגנים: גיא אליהו – גיטרה, רוני הוד – תופים, און דבי – גיטרה, אבשה בוקשפן – בס, שלומי מאיה – קלידים.

שירים: נשארתי נורמאלי, צורח, שיגידו לי אחרת, גרמת לי ללכת, מי מתמודד, קאבר לפיית' נו מור, אושר, קסם, תזרוק את הכל, יום אחד, שר שר. הדרנים: לא משנה דבר, לבד, ג'אמוס, קשה לי לא להתרגש, נרדם על החולות.

ג'קו אייזנברג – וידאו מההופעה – חלק שני