את מילות השיר הזה אפילו לא הייתי מחזיר לכותב. אין מה לתקן. זה שיר שלא עובר סדנת כתיבה שלב א'. אקראי, סתמי, מבולבל, לא קוהרנטי. לא ברור לי מה הם מנגנוני הבקרה של שיר לוי לפני שהוא נכנס לאולפן להקליט שירים. בשיר הזה ניסה הכותב לומר הרבה דברים ולא אמר כלום. "חוץ מלכתוב שירים" הוא מחפש "קצת משמעות בים של ריקנות". האם כתיבת שירים אינה מספקת לו "קצת משמעות" בחיים? איזו משמעות בדיוק הוא מחפש? השורות הבאות אינן משיבות. הן מדברות על בחורות יפות – "והן יודעות שכמה שיותר חשוף יותר עובד סטטיסטיקה". מה זה? ואיך המשפט הזה מתחבר לכאן. מה הקשר למשמעויות החיים? ואז מגיע בית שבכלל עוסק במה שהיא (אהובה) גורמת לו – ללב "לצוף" (?) לתת לו "הגיון" (?) להזכיר לו את הילד שהיה, את הדרך שעבר. לא בטוח אם שיר לוי הבין למה הכותב התכוון? ילדות? נערות? ימים טובים, ימים קשים, סתם געגועים לעבר?
אם לא די בבלגן הזה שבשיר, כורך שיר לוי "שיחות על אמונה" "על מצב המדינה" עם "איך תמיד כל כך יפה בלי להתאמץ" וגם על כך שהיא "באה להציל אותי". איך כל אלה מתחברים?!
המנגינה העגולה והנוגה, הקול המלנכולי האמוציונלי של שיר לוי, העיבוד המעודן, מעבר האווירה השמימי – לא יצילו את השיר הזה. יש מצב לכתוב למנגינה הזו טקסט אחר?
כנגד כל הסיכויים/ חוץ מלכתוב שירים ולשיר אותם
אני מחפש קצת משמעות/ בים של ריקנות וטכנולוגיה
כולן יפות שבא לבכות כשהן מצטלמות/ והן יודעות את זה
שכמה שיותר חשוף יותר עובד בסטטיסטיקה
ואת בתוך הטירוף/יודעת איך לתת ללב שלי קצת לצוף
יודעת להזכיר לי את הילד שהייתי/ ואת בתוך כל השגעון
יודעת איך לתת ללב שלי הגיון/ יודעת להזכיר לי את הדרך שעברתי
ושוב שיחות על אמונה/ על מה קורה אחרי, וכאלה/ על המצב במדינה
על מה יהיה הסוף עם כל האלה?/ איך את תמיד כל כך יפה מבלי להתאמץ?
זה הורג אותי/ בלב הים את יבשה בדיוק בזמן
באה להציל אותי, להציל אותי…