כי לפעמים אתה זקוק רק לחבר  להזכיר לך  שאתה בסדר, מסכם רון שטרית בסיומו של השיר סיטואציות מתוך מערכת היחסים עם חברה, הפכים והמכשולים, ימים רעים וטובים, שיחות, נסיעות וכל מה שבשגרת החיים. אנגלית היא שפה שיותר ויותר יוצרים מקומיים משתמשים בה כדי לבטא את עצמם. האם זה ייחשב חריג, ששטרית בן 23 שמגיע מדימונה, הלחין שיר בסגנון שלוקח אותו מכבישי דרום ישראל לכבישי נשוויל בארה"ב.
היום מדברים על ניאו-פולק, ושטרית יכול בהחלט לנכס לעצמו משהו מזה, בכתיבה הפואטית היפה, בקו המלודי, בהרמניות הטיפוסיות ובהפקה האקוסטית –  אלמנטים מסייעים להכיל את הנרטיב ואת התובנה. לא בטוח שהמוסיקה הזו תחזיר אותו לדימונה. בינתיים אני מדמיין אותו בפאבים קטנים פה ושם. האם השיר הזה פותח דרך עצמאית מסומנת באותם קווי מתאר סגנוניים? המיומנות במוסיקת פולק בשיר הזה אומרת – יש למה לחכות.

קליפ: רון שטרית ודנה בורדשטיין

With green shinning eyes/ And a big crackled smile/ She whispered "I remember better days
Now all that is left/ Is to keep watering my plants/ As she cries, I turn and I say
"Misfortunate stories/ Few moments of glory/ People you've met on your way
Can kill and revive you/ Can free and divide you/ You can lose, but it's only a game"
So we'll laugh/ And we'll smoke/ And we'll make stupid jokes/ At each other/ To get through the night
Because sometimes/ You need/ Just that friend who will heed/ To remind you/ That you are alright
As I take the last drag/ I raise up my flag/ Mumbling "I remember better days"
"Now all that remains/ Is the curse in my name"/ As I sigh, she gets up and says
"The wind by the river/ Your lungs and your liver/ Are nothing but bumps on your way
They may slowly defeat you/ But may also complete you/ Oh, I'm sure you can win the game"
So we'll laugh/ And we'll smoke/ And we'll make stupid jokes/ At each other/ To get through the night
Because sometimes/ You need/ Just that friend who will heed/ To remind you/ That you are alright