דאנס, אלקטרונית, טריפ-הופ

השלישי של הרכב הדאנס הבריטי בהוצאה מחודשת, ומאלה שעבודת הבישול הולידה כמה דליקטזים גרוביים בקומבינה של טראנס, טריפ הופ ודראם נ' באס. למטבח הגיע אורחת – דידו, שאחיה רולו ארמסטרונג הוא הטבח הראשי במרקחת הסאונד הפיית'לסית יחד עםם הסיסטרבליס. דידו

"דיסקוטק", אומר לנו אילן בן שחר, עורך האוספים המתגעגע, הוא בכלל מושג שנולד אצל הצרפתים. "פופ קונצרטו אורקסטרא", "אוטוואן", "דזיירלס", סרון, ג'ילברט מונטאן, סילווי ורטאן, מישל פוגן. מי מכיר? "פרנץ' דיסקו" ו"פרנץ' טרופיקאל". דיסק כפול, מחזיר לרחבת הריקודים עם משב

עם קול סולן כמו זה של ג'יי קיי – שדומה שתי טיפות מים לקולו של סטיווי וונדר (יש שמכנים אותו "סטיווי וונדר לייט"), הפקת דיסקו-פאנקית, שיש מכנים אותה "אסיד ג'אז", קצב באסי קבוע, עיבודים אפקטיביים למיתרים ולכלי נשיפה, הצליחה ג'אמירוקוואי

מה זה? עוד אוסף "דה בסט אופ בוני אם"? נו, טוב, יש סיבה למסיבה. תעשו אחורה פנה  30 שנה. התאריך 1976. כל העולם רוקד "דאדי קול". איך זה נשמע היום? כמו שנשמע אז. דיסקו יורו-פופי פשטני. פשטני, פשטני. אבל "בוני.

אלבום אולפן חמישי של פיית'לס, הרכב שממלא איצטדיונים וגם מתאים את עצמו למועדוני דאנס מפוארים. כאן בחדש הקרדיטים הולכים לאר רק למקסי ג'אז ולסיסטר בליס אלא גם למשתפי פעולה כ- Cat Power בקטע A Kind Of Peace וגם רוברט סמיתס

אלבום בכורה של הרכב מבריסטול שהכין סלט מגוון של להיטים לרצפת הריקודים, ביניהם קלסיקות כמו Hide U. הנפשות המוסיקליות הם דארן דקודר, מארקי סאבסטנס היוצרים והמפיקים, שיאן אוואנס על השירה. "קושין" משיגים איזון בין ריתם-אנד-בלוז פופ ודראם אנ' בס. קטע

לא מת על זה שמדביקים לדיסק סופרלטיב – "אוסף מסיבות ענק". זה לא משפר את דימוי המוצר. בואו ניגש ישר לשורה התחתונה: זה דיסק של 21 קטעים שעושה את העבודה. אם אתם רוצים מסיבת ריקודים יורופופית תוססת נונסטופ – יש

10 הדקות של הרצועה הראשונה Just In Time של "אסטריקס" מגלות שהטראנס מקבל כיוונים אלקטרו- פסיכודליים משודרגים. אבל השדרוג הוא בעיקר טכני. לך תוציא נשמה ממכונות סאונד, מפרורמינג מאוד שקוף-שבלוני של מוסיקה. אז סאונדים יש פה. שימו פול ווליום והמערכת

הצליל של החבורה הבלגית נשמע כאילו זה הטרנד הכי עכשווי. הוברפוניק לא לגמרי פנים חדשות. שמענו בעבר את ה"ניו סאונד סטריאופניק סאונד", את ה"בלו וונדר פאודר מילק". המלחין והתכנת, אלכס קאליאר, עושה סאונדים כמו להיפנוט, פופ טכנו סימפוני, מאוד ידידותי

זה אחד מאלבומי הריתם אנ' בלוז דאנס הטובים המסתובבים בשוק. האחראית להפקה די-ג'אית בת 29, שמשלבת קריירות של תקליטנות ולהיטנות – לשעבר אחראית על המוצר .S-EXPRESS שפע צלילים מלו-גרוביים: "איטס פיל סו גוד" הסוחף, שלושה שבועות בראש המצעד הבריטי, ואחר-כך

אני מסכים במאה אחוז להגדרת דפי המידע של הדיסק "מסע אלקטרוני כוחני ואנרגתי בסטנדרטים עולמיים של סאונד". אני גם מסכים שהנרי את ניקה עוררו את רחבות הריקודים עם "עירום ברוח" (Naked In The Wind) ועם "ראי אותי עכשיו" (See Me

הבר התל-אביבי אברקסס משמש מיום הקמתו בית למוזיקאים, תקליטנים, והנה אוסף ראשון מסוגו – המוקדש לאמני המקום. 12 קטעים שהם מעין פסי קול יחודיים. אפרת דארכי – שפותחת עם Fool משמיעה קול אנושי (אלט נמוך, מחוספס, מאונפף) בקטע הרוק בלוזי

אני יוצא מהנחה שהכל באוסף הוא "אין דה מיקס" ולא "אאוט". טחינת הצלילים הופכת את המוצר כפול-הדיסק הכחול-לבן של אבי ניסים וליאור פרלמוטר לטראנס של הכפר הגלובאלי. האלבום מסכם עשור, 22 קטעים, תמצית המיקסוס האקלטרוני המהוקצע שכל הילולת חוף, וילה

פעם, לדיסקו ולדאנס בעברית לא התירו להיכנס לרחבת הריקודים, והנה מגיע שיטפון. מתירים גם מתירים. מה כן, מה לא? מה הגבולות? השיר לא יכול להיות סתם דאנס אלא "המנון". תומר גלט ואלון מורדו חקרו ודרשו והגיעו ל-21 מספרים. עשו עריכה

יש לי חדשות, למי שאינו אוהב טראנס: יכול להיות שהאלבום הזה ישנה דעתו. אייל ברקן, שכינויו היה "אביר הטראנס" המקומי, עם מכירות של 60,000 משני אלבומים קודמים, הצליח להפוך גימיק אלקטרוני לרצפת הריקודים, למוסיקה בסגנון המכונה "נצחונות" כלומר טראנס מלודי

סיפורי אגדה מבית מטבחו האלקטרוני של ריצ'ארד דורפמייסטר האוסטרי מהצמד קרוגר ודורפמייסטר. הפעם ההפקה משותפת לו ולרופרט הובר. קל מאוד לומר על הקטעים יצירה אקספרמינטלית, ולא היא. זה בשל יותר מאשר אתגר נסיוני ביזארי. הייתי מגדיר את "סוזוקי" כמסע דילוגים

תלמידי "טריקי" ו"מסיב אטאק" מספקים הפתעות. בייבי נמבוס למדו משהו ממסיב אטאק. קווי דמיון ברורים. בריסטול על המפה. משם יוצא הטריפ האקספרמינטלי, בין ג'אנגל לדאב, סול והיפ_הופ. מעין תרחישי אווירה טעונים שיש בהם סיפור כמו ב"לייט נייט אנטיקס", קול נמוך

מהו דאנס משובח? אין נוסחאות. ברור שזה לא רק הקצב. המנגינה – חשיבותה רבה. חוץ מזה משהו ייחודי שיוביל בהחנפה לדאנס פלור, התפתחות שתסעיר את החושים, שתפעים הלבבות. שמעתי 20 שירים. בהרבה משתמשים בסמפולים (דגימות משירים מוכרים), בקצב מכונות חסר

ברוך בואכם לקברט הדאנס של מארק אלמונד. הפתיחה מסמנת כיוון: קברט-אלקטרו עם תבלין מזרחי. הטקסט: איש-נמר הכלוא מאחורי סוגר ובריח האהבה רוצה להשתחרר. אלמונד עשה דאנס קליט, קולח ומחניף. לא להתעמק בזה. אלמונד מחזיר במידת מה לתור הזהב של האלקטרופופ,

ללא ספק – אטרקציה בעירובים במשבצת הפופ האלקטרוני. הקטע "פיסטורלו" הוא שילוב מלהיב וסוער של פלמנקו, טראנס ומוסיקה אלקטרונית. ההמשך "הוללאם" הוא תבשיל אפרו אלקטרוני שנשמע כמוסיקת שבט פולחנית משודרגת. מה שעושה ג'ונו ריאקטור זה סלט קצבי אתנו עם אלמנטים

תצוגת ראווה של קצבים שעוררה אצלי קריאות התפעלות. צמד הפרקשניסטים מדנמרק עשה עבודה מבריקה בחיבורים של דאנס היפ הופ, טראנס ואלמנטים אתניים ולטיניים. הקטע הפותח "פלייד-א-לייב" הוא שימוש מלהיב בטכנלוגיית הטראנס. ב"סקינפוד" זהו רטט הקצב שמתמזג בצליל אתני. השניים עלו

תשכחו מכל מה שאתם יודעים על דאנס. טום פינדליי ואנדי קאנטו הם צמד ממקססים, שאפשר לומר עליהם: היומרה שלהם מוכיחה את עצמה. 12 הקטעים הם קליידוסקופ של דאנסים משתנים, דאב איטי, פאנק הזוי, צ'ילאאוט והאוס בעיבודים מאוד מקוריים. השניים "מעצבים"

DE PHAZZ  הוא הרכב גרמני של 8 איש המונחה ע"י פיט באומגרטנר, שמייצר מארג ג'אז בתוך סביבה מוסיקלית עשירה מאוד. זה מסוג האלבומים ששומעים מהתחלה ועד הצליל האחרון. באומגרטנר הוא מוסיקאי מתנסה שאוהב SMOOTH ג'אז, אבל פוזל לרגאיי, לפופ קיטש,

מי שמחפש מלודיות בטראנס טועה. טראנס לא יכול להתחפש למשהו אחר. השיפורים הם בטכנולוגיות ובליטושים הסופיים. האוסף הזה, שמגיע מצרפת, הוא אחד המבריקים ששמעתי. הוא כולל קטעים של "אבסולום", "טוטאל אקליפס", "וויזי נוייז", "במבו פורסט", "לוג'יק בומב". רובם, בנוסף לרפטטיביות

השפם והכובע רחב השוליים הם סימני ההיכר של האיש שמזכיר לי את קיד קריאול, ומייצר נוסחה די סינטתית של אפרו-קריבי לריצפת הדאנס. עם זאת, האלבום הזה מספק הרבה צבעים. הסלואו "אלהים הוא אשה" נשמע כמו הימנון דאנס בינלאומי.  רוב האחרים

הצמד הצרפתי דנקל וגודין לקחו אלמנטים מהקודם שלהם "מון סאפארי" ומפס הקול שכתבו לסרטה של סופיה קופולה ("דה וירג'ין סואיסייד") ורקחו מוסיקת פופ פוסט מודרנית, אלקטרוניקה עם הרבה הפתעות. היית קורא לאלבום "הצד האפל של ירח הסאפארי". האלבום נפתח בקולות

פיית'לס מראים שדאנס יכול לנסוק לאיכויות נדירות. מה שהם עשו מ"סימפטי" של "ציפור נדירה" הוא דוגמא לשילוב חכם בין להיט ישן לראפ. והדאנס של "אנחנו הגענו למקום 1" הוא אמנות הדאנס. זו אינה רק התמחות בצליל מודרני, אלא יצירה תחת