וידאו

מה יש פה היפ הופ? הראפר פלו רידה שר "לו, לו, לו", מתכון גרוב שעושה טוב בעיקר לרגליים. הראש יכול לנוח. נמוך אבל חמוד.

טימבאלנד כבר שיחק אותה עם החבר'ה האלה עם הלהיט הכי מורד בכל הזמנים Apoligize, וזה הסינגל השני. להקת בנים, סחף רגשני, קצב ומנגינה שלוקחים אל המקומות הנכונים של הטיאייג'רז שכנראה עסוקים גם ברגעים אלה להוריד. ששוב שיחק אותה, הטימבאלנד. להיט.

עוד איימי ווינהאוז? קול בתולי שפתאום מקבל בשר ריתם נ' בלוזי. שום דבר לא מתוק בי, שרה גבריאלה, אז יש בזה משהו מתוק אבל מתוק מזן משובח. מאוד מיוחד, השיר הזה.

דאפי מביאה משב רוח חמים מסוף השישים, תחילת השבעים. הוא להיט סול במלוא מובן המילה. וכמו אצל מיקה, גם כאן יופי של חזרה לשורשי הפופ הריתם נ' בלוזי.

מיקה הוא אחד הדברים הטובים שקרו לרוק בשנתיים האחרונות. הסינגל ה-6 (!) מאלבומו מראה בפעם המי יודע כמה, שלפני ההפקות צריכים מוסיקה, ומיקה מחזיר לפופ את המהות שלו. כאן בעיבוד מצוין לקולות.

גרסה ללהיט מאלבומה האחרון של הרכב ההפקה שלה Freemasons שמכוון את קיילי ישירות לדאנס פלור. עושה לרגליים יותר מאשר לנשמה. והסאונד – חבל"ז.

מהאלבום Doll Domination, מתוכנתות החתלתולות, קצב רצחני , צעקה ברקע. מה קרה?  עברייניות ריתם נ' בלוז. מסחריות מפחידה.

איש הבלאק אייד פיז אינו מפספס גם הפעם – להיט גרוב פאנקי נהדר מאלבום הסולו שלו. הרטברייקר אמיתי.

תוכנית האמריקן איידול 2007 סיפקה עוד זמרת ריתם נ' בלוז לבלדות מלנכוליה, קול שנמתח את קצה המנעד, וכשמצטרף סטאר ריתם נ' בלוז כבראון – נולד שיר עם סחף רגשי ענק.

ג'ייסון מראז, סינגר סונגרייטר  ידידותי, מחניף, מחבק. בקלילות המאוד נסבלת שלו, מגיש את הסיפור שלו עם המון תשוקה והבעה אישית, וכאן עם אלמנט של של מוסיקה אפרו-קאריבית שמתקרב לרגאיי. ג'ייסון מראז ason Mraz – We Sing, We Dance, We Steal

מהאלבום הרביעי שלה.  פופ הרמוני מזן משובח. הסינגל השני מהאלבום המדובר. בריאן אינו היה פה.

ריהאנה נשמעת כבר כמי שמתוכנתת להצית את הרחבות בעוצמות הקצביות שלה. יש לה את זה. מה עם טיפת נשמה. אבל מי צריך נשמה כשזה אובד על כל החושם.

Ne-Yo הכי קרוב ללהיט השנה. ריתם נ' בלוז מלודי מכניע. לא פלא שהוא היוצר מפיק הכי מחוזר-מבוקש מריהאנה דרך ביונסה ועד סלין דיון. קליט, אנרגתי, גרובי.

שני די ג'אים גרמנים  מההרכב Cascada הפעילו זיקוקין ברחבות. דאנס טרופיקלי מסעיר. אין מה להתווכח. איזה דאנס מסעיר יצא להם.

קאטי פרי Katy Perry – נישקתי נערה. לנשק אותה: רק עשרים ושלוש, ואיזה עוצמות. מה חשובות המילים, תן לקצב למנגינה החדפעמית לעבוד.

דוד ד'אור בא לחגוג את שירת רבים ברידינג 3, אבל הערב הזה לא התיימר להתמקד דווקא בפיוטי הדיסק. האורחים גיוונו. הם הגיעו מהרבה אהבה, ארקדי דוכין שלקח את הציבור ל"מי אוהב אותך" ועד האח והאחות לבית שבת שסחפו עם "בגלל הרוח".

כל המאסטרואים של הבס החשמלי על במה אחת בקונצרט משותף – נשמע משהו שלא ממש אפשר להתחבר אליו בידידותיות יתר. בפועל סטנלי קלארק, מרקוס מילר וויקטור ווטן הגישו מפגן מבריק ששומעים פעם בחיים סטנלי קלארק, מרקוס מילר ויקטור ווטן בהיכל

לא נכון לזהות את הזמרת עדנה גורן עם ג'אז בלבד. הקריירה שלה הביאה אותה אל מחוזות רבים ויפים במה שנקרא היום הזמר הארצישראלי. אבל כשמדובר בג'אז – גם בלי להכתירה בסופרלטיבים של "הראשונה" או "המלכה" – יש לה זכויות רבות

את ההופעה בעיקר ראיתי, כלומר להקה שבאה להתפוצץ, המון אנשים שמסתובבים שם על הבמה, קהל שבא להשתלב ולהשתלהב בתוכנית, נלהב, מחומם. מותנע. רק תן להם ת'דלק המתאים, ילכו איתך עד הסוף. והסוף הגיע משהו בסביבות שתיים בלילה לפני הזזת המחוגים

שני בחורים נחמדים, נדמה לי קצת ביישנים, עולים לבמה לנגן צלילים שמיימיים ולהוסיף קולות. שהאלקטרוניקה תעבוד במקומם. גם הקהל שהגיע להאנגר ( Air סולד אאוט?!) היה מסוקרן ומנומס לקראת הצמד הרוק-אלקטרוני Air. הכל היה שם קצת יותר מדי מנומס, אפילו

לקח לי כמה דקות לקלוט  שזה הוא שם על הבמה, בנאדם שחלמתי לראות מגיל 14, זה שאחראי למוסיקה ששינתה את הנעורים שלי. זו התרגשות שקשה לתאר במילים גם אם אתה לא מסוג המעריצים המוטרפים. לראות מקרטני כמעט שלוש שעות זה

אני לא יודע איזה מספר הרכב של דם יזע ודמעות עלה לבמת היכל התרבות. התחלופה בלהקה הזו מאז סוף השישים היא אדירה, אבל לשמוע את God Bless מזמר שמתקרב לדיוויד קלייטון תומאס – זה עדיין ריגוש שאין לו תחליף. על

לפני הדיסק, קפצתי ל"בארבי", הופעת השקה. אווירה באר שבעית. צחי אלוש, רועי בר שדה ועידו אוחיון הגיעו לתל-אביב מבאר שבע ומיתר. יש כאן להקת טובה, נגנים שעולים במיומנות על במת הרוק המקומית. סולן בעל נוכחות שצריך ללמוד לשחק אותה פחות

היא חוששת מהמושג "קאמבאק", אבל הרפרטואר באלבום/הופעה החדשים הוא בהחלט סוג של comeback, לפי פירוש המילוני – "הופעה מחודשת" – כל השירים הישנים שלה חוזרים בהקלטה מחודשת, אבל אחרי ההופעה באמפי וואהל אפשר לומר: זוהי רותי נבון הישנה, הטובה והמציתה על האלבום

באתי להשקת "שוברת שתיקה"של מאיה בוסקילה  אחרי שהאזנתי להאלבום החדש שלה. הערב תוכנן בקונספט נוטף סקס, גם הקליפים שהוקרנו, גם ההופעה הרוטטת שלה. כמו אמרו לה: יש לך עוד משהו להראות פרט לקול ענק. על השקת שוברת שתיקה של מאיה

פול מקרטני לא נכנע ללחצי ארגונים פלשתינאים ופרו פלשתינאים לבטל הופעתו בישראל ושולח דש מצולם למערציו בארץ . בפארק הירקון מתחילים לבנות את הבמה הגדולה ביותר שנראתה אי-פעם במופע רוק בישראל. דש מפול מקרטני

קרלה בליי משתייכת לקבוצת העילית של מלחיני הג'אז בני זמננו, בעלת אמירה מקורית, כתיבה מיוחדת ומעניינת ונגינת פסנתר המתבססת על ריכוז מוסיקלי שאינו מאבד מעוצמתו בכל מהלך ההופעה על הופעת קרלה בליי והאקורדים האבודים

שולי רנד הוא אירוע. סוג של קאלט. הלחץ על ערב ההשקה (למוזמנים) הביא לפתיחת הצגה נוספת בצוותא, שעתיים מוקדם יותר. לפי הרכב המוזמנים יכולת להבין את הסיפור: הגיעו אנשי תיאטרון, מוסיקה וכמובן בני הציבור אליו הוא משתייך היום כחוזר בתשובה.

גילאן וסגול כהה הגיעו להצדיק את המותג. שחזור הפורמט מהשבעים. הקהל מגיע מצויד היטב בכל מה שהמותג והמיתוס משדרים ובכל הדרישות ללהיטים הגדולים. עוד לפני שאיאן גילאן לקח מיקרופון היה מישהו לידי שצעק "סמוק און דה ווטר".  על ההופעה של

קוטון כבר לא שר. הוא מסתפק בנגינה. כששומעים את הקול המחוספס מבינים למה. אבל מבחינתי – עצם נוכחותו על הבמה כבר העבירה צמרור. את הדינמיקה של ההופעה הוא השאיר ל- Super Harp ורק קוטון יודע להתאים לעצמו נגנים כאלה. כמה טוב