וידאו

כשמגיעים לקיסריה, יש מודלים. גם הקהל הוא סוג של מודל. רביץ אולי לא לקחה החלטה חד משמעית ומודעת שהיא רוצה להצטרף אל ליגת הקונצנזוס הלאומית של ארצי, פוליקר, ריטה ושלומי שבת. זה לא אומר שהערב הזה לא צירף אותה לליגה

תקשורת כזו כמו שהגיעה לפרזנטציה של דנה לפידות ב"תמונע" – גם ריטה  עם מארינה + בונוס של רביץ לא היו מביאות ביחד. מלחמת עולם שלישית של סטילס וווידאו. תפנה לעופר מנחם, שמיחצן, הסבירו לי איך עושים את זה. ובאמת –

לא לצחוק, גם לא להאמין: הקהל באמפי גם מאחורי הגדרות הגיע להתרפק על להיטי קיטש. ואני ראיתי בקהל לא רק גברות בנות 45-50. ראיתי בני 20 ו-30, ומישהו שהיה בן 3 כשהלהיטים שלהם פרצו אמר לי "גדלתי על השירים שלהם"

לא המצלמות שהבזיקו היו הבעיה של דבי הארי כשנכנסה לאולם "המלך שלמה" במלון קראון פלאזה בת"א עם חברי "בלונדי" אלא, תנו לי לנחש, די נשבר לה מכל השאלות המשמימות שהיא שמעה כבר בכל מסיבה בעולם. על מסיבת העיתונאים עם בלונדי

שנייים מלהיטיה הגדולים של להקת בלונדי – Heart Of Glass  ו – Call Me

אחרי סייפרס היל אני מצטרף למפלגת ההיפ הופ הישראלית. סאבלימינאל ושאנן סטריט הם המועמדים שלי לראשיה. אני מעדיף אותם על האגומניאקים האמריקנים, שאינם מייצרים אלא היפ הופ מיושן מתובל במקצבים לטיניים כולל הפלירטוט הזה עם מטאל.       על ההופעה

אהוד בנאי מדבר במסיבת עיתונאים ביפו על אלבומו החדש "שיר חדש" שלראשונה בדרכו המוסיקלית מכיל זמירות ומזמורים מן המקורות

מארינה כעבור  חודשיים מאז שראיתי אותה בהופעה הראשונה של "התבוננות" בחולון,  ולפי ההתקדמות והביטחון – אתה כבר שואל איך זה ישמע בעוד שנה, כשהיא תהיה בת 21. מדהים. על המופע של מארינה

עוד להיט פוטנציאלי מ- In Between בו פול ואן דייק, די ג'יי צמרות ומפיק על, משתף זמרות וזמרים באאחד הפרויקטים היותר אטרקטיביים שלו. על האלבום

פול ואן דייק שוזף את ג'סיקה סוטה שתורמת הרבה סקס לסרטון הפרומו של "שקרים לבנים" מאלבומו In Between  על האלבום

זו פעם שלישית שאני שומע אותה בארץ, סיפרו שהיא חלתה במחלה קשה, שעברה תקופה של חרדה. חיצונית השנים עושות את שלהן, אבל לא כשמדובר בשירה של חאריס. כאן הייתה תחושה של חאריס אפילו גדולה מאי פעם. על ההופעה של חאריס

הגעתי עם הר של ציפיות. ביל פריזל (57) נחשב ההיילייט של כל פסטיבל ג'אז, מסוג הנגנים המסומנים כאסורים להחמצה, יוצר אקלקטי, אחד הגיטריסטים היותר מיוחדים בסצנת הג'אז מאז שנות השבעים, בעל יריעה סגנונית רחבה, נגינה נדירה במבניה, בטכניקה. ואם להתחיל

יהודה פוליקר מעריץ מושבע וידיד נסע ליוון להיפגש עם חאריס אלקסיו, הזמרת היווניה הגדולה והמופלאה, "הקול של יוון", לקראת הופעותיה בישראל. על האוסף החדש של חאריס אלקסיו – הקול של יוון

לכפר הקטן של הג'אז פולשת המוסיקה הברזילאית. על הבמה עלה נגן מנדולינה ברזליאית שנקראת בנדולין, מוביל הרכב של חמישייה. דה הולנדה מנגן בנדולין במיומנות כאילו נולד עם הכלי, זה השילוב בין חוש טבעי וכישרון.  על ההופעה של המילטון דה-הולנדה

הכפר הקטן של הג'אז הגיע למגדל דוד. רק לפני שנה ניגן כאן ענק הטרומבוניסטים סלייד המפטון, בפסטיבל הג'אז של ירושלים, והנה ממש באותו מקום ניצב תלמידו, נילס ווגרם, טרומובוניסט שמוביל הרכב ניו-זילנדי-גרמני, שנגניו חיים ופועלים בניו-יורק. הרביעייה (טרומבון, סקסופון אלט,

עידן אלתרמן שהוזמן לבמה, שם לב לעובדה ששייגעצ הזמינו להשקת ה-EP של שירי ארץ ישראל קומיקאים ולא זמרים (הוא וגורי אלפי), מה שהעלה כמובן הרהור על טרנד חדש. למשל: ברי סחרוף בסיבוב עם שבי זרעיה.  על שייגעצ בפרוייקט שירי יום

כמה פעמים לאורך הערב, חזר יזהר אשדות ואמר שהוא "אינו אירי", אבל… אבל אם אפשר להיות קמצוץ אירי, אולי קצת יותר – למה לא. המוסיקה האירית נחמדה, מתקשרת, מתחברת יפה למיינסטרים, נושקת פה ושם לשירים שלו. על הסיבוב האירי של

פתאום בגיל 57, קם יהודה עדר ומחליט לצאת לדרכים. ראיתי את הזיעה שנטפה מהפנים שלו. האיש כבר שכח את השנים שבהן חרש עם "תמוז", גם "דודה". והנה – במה עמוסה גיטרות. ראיתי נדמה לי גם את הסטרטוקרוזר הישנה שלו. תורידו

סלסה ומוסיקה קלטית- האם נועדו זוז לזו? שאלה טובה. ללהקת "סלסה קלטיקה" מסקוטלנד יש תשובה שהצריכה שיתוף מפעולה מצד הקהל, ש"הבין את הרמז" רק אחרי איזה שעה ורבע מפתיחת הערב. על סלסה קלטיקה בפסטיבל ישראל

אני אשלוט על ליבך" I Will Possess Your Heart שיצא כסינגל הוא קטע של 8 דקות, מתחיל פסנתר רילקס, בקטע אינסטרומנטאלי ארוך שנמשך לא פחות מארבע וחצי דקות עד ששומעים את הזמר בן גיבארד שר: "כמה הייתי רוצה שתראי את

הנגנים לפי המוסיקה של "יוסף ואחד" יכולים להיות יהודים, ערבים, ילידי הארץ,תושבי אגן הים-התיכון או אירופה המזרחית, והפעם במסגרת פסטיבל ישראל, הם הזמינו לבמה את שלמה בר, שהבעיר להם את הבמה. על ההופעה של "יוסף ואחד" ושלמה בר

הם הגיעו בסערה צוענית מכפר קטן ברומניה, שהעיפה את הקהל למעברים לריקודים ושמח. על ההופעה של טאראף דה היידוקס

קובי אפללו באחד השירים היפים של השנה האחרונה, בליווי הגיטריסט גיא בוקאטי, ב"שירים בכיכר", ערב יום הזיכרון תשס"ח. https://www.youtube.com/watch?v=6Pq7tnMIiVI&feature=player_embedded        

עוד לפני שקילפתי ניילון מהאלבום הטרי Live at Louis 649 – ירדנו למרתף לשמוע איך נשמע הטריו של דג'יברי בלבונטין 7  במודל שככל הנראה מזכיר את המקום שנקרא "לואיס 649", בר במזרח ניו-יורק שנסגר לא מכבר אחרי פשיטת המשטרה עליו.  על

פטריק ברואל, הכוכב הצרפתי, לא רק בחר בשיר ישראלי להופעה שלו ברעננה,  מול עדת מעריצים שלא היתה מביישת את מדונה, אלא בחר בשיר של שלמה ארצי – "איסלנד", ולא רק בחר בשיר – אלא אף הזמין את מחברו לבמה לדואט.

אם מדברים על ענקיות ג'אז, אז סטייסי קנט היא "ענקית" אבל לא במובן של דיווה או "פאם פאטאל. לאורך הערב, היא נותנת לך להרגיש שהיא אוהבת את מה שהיא עושה, וגם הבעת האהבה הגדולה לקהל – אינה מזויפת. על הופעתה

איאן בראון בערב הזה, לא חלחל. לא הגיע. לא יודע את מי-מה להאשים, את הסאונד, את בראון, את עצמי? אבל בהאנגר זה לא היה זה, עד כדי כך שבשובי הביתה, שלפתי את הבסט שלו ופשוט חזרתי לבראון דרך רמקולי המערכת.

הבאנו סוודרים לבריכת השולטן. ככה זה בירושלים בערב במופעים פתוחים. כל המשפחה הצטיידה בלבוש חם. 10 שקלים לכרטיס ואת הסטייק בפיתה מביאים מביאים מהבית. כל השאר זה שירים, זמרים וסרטים. היה נעים.  על "קול מהסרטים", שיר הקולנוע הישראלי בפסטיבל ישראל

מה שבלט בערב הזה היה יותר הקהל מאשר הכוכב הצרפתי. צילמנו מתוך הקהל עם כל הדחיפות, הצרחות והשירה בציבור. מי היה מאמין שלאליל הזמר הצרפתי יש בארץ קהל מעריצים היסטרי כזה. על ההופעה של פטריק ברואל