יש עוד דברים כאלה. תסתכלו על התמונה. יצא מהמאה ה-19. בדף שקיבלתי מציינים – "נצר לשושלת מוסיקלית". אז אילן היוחסין כנראה מחייב גם חיצונית. ההרכב שלצידו – נראה חבר'ה שעוד רגע מחליפים לתת מקלעים ומגלים שהכל הסוואה. לקטוש. רובי לקטוש
דפי יחסי הציבור לא ממש מבליטים שהוא האח הצעיר של דוד ד'אור, אבל כששומעים את הטנור של יניב, מבינים שזה הקונטרה לקונטרה טנור של דוד. יניב ד'אור, זמר אופרה, מקבל ביקורות טובות על הופעותיו בבתי האופרה באירופה ובארץ ("אורפאו") זמר אופרה
טורי איימוס קלאסית. כלומר היא נכנסת לאולפן עם השראה גדולה ממוסיקה קלאסית לכל תקופותיה – באך, שוברט, שומן, שופן, מנדלסון, סקרלטי, מוסורגסקי, ועד סאטי. אקוסטית מאה אחוז. הפסנתר שלה חוזר למרכז. לידה רביעיית מיתרים, אבוב, קרן אנגלית, קלרניט, באסון. היא עושה
צרפו ראש שנה וחג מולד. ימים שמחזירים לטוהר, לראשוניות, התחדשות. קלאסיקה. זה האביב של זמרי קרוסאובר. דוד ד'אור, מרחף בפתיחה עם רחימנינוף, קונצרט לפסנתר מס.2. את החששות מביע בעל קול הקונטרה טנור הנפלא בדף האחרון של הדיסק. "זה כאילו עברנו
עוד זמר של שומנים עתירים: זמרי טנור בל קנטו מעולים מנסים תערובת של קלאסיקות לייט ופופ. זה עובד על רוב העולם. קלאסיקה כבדה – לא מדברת אל הרוב. שירים רומנטיים נוטפי שמלץ – מכניעים וכובשים. מי זה ג'ו מקלדרי? מה
היילי ווסטרנה, זמרת הסופרן הניו-זילנדית המצליחה ביותר בעולם כיום, החלה להופיע כשהיתה רק בת 6, עשתה ההקלטה הראשונה שלה באולפן מקצועי בגיל 12. בגיל 16, יצא תקליטור הבכורה הבינלאומי הראשון שלה. שהפך לאלבום הבכורה המהיר היותר במכירות של אמן קלאסי
דודי מהדרן סיפר לי כי לא קיבל כמעט שום תמיכה מההעיתונות הישראלית בסיקור מלכת הכינור. "כמעט כולם אמרו ליחצנית שלי, שלא יודעים מי זו ונסה מיי". "מה הבעיה, המופע סולד-אאוט", אמרתי לו. דודי חייך. מה הסוד? תקשיב לשפה השולטת. מי
צריכים לשמוע את ונסה מיי מלהטטת בכינור כדי להבין איך היא זוכה לביקוש בהופעותיה בכל רחבי העולם. זו הפעם הראשונה שמיי מגיעה לישראל להופעה באמפי קיסריה במוצ"ש 16.8. נולדה בסינגפור בשנת 1978 לאב תאילנדי ואם סינית. בגיל 3 עברה עם
מי צריך שלושה טנורים כשיש אחד. לאל באנו יש קול שלא יבייש את לוציאנו עליו השלום. מבחינת ג'סטות – יש לו כמו לשלושה. ברור למה הוא משך אליו הרבה גבירות (לא צעירות במיוחד) עם זרי פרחים. אחת כמעט התנחלה, חיבקה,
ג'וש גרובן אינו יכול לפסוח על כריסמס מבלי להוציא משהו. המוסיקה שלו מכוננת ליעד הזה. שיר כמו Bells of New York City ממש נתפר לעונה הזו. קטע כנסייתי כמו London Hymn – גם הוא בקונטקסט הזה – הרליגיוזי. ריק רובין
"אבינו מלכנו", "ידיד נפש", "מי האיש" – בפריטה בגיטרה קלאסית? נשאל אחרת: האם העידון מוציא מהשירים את האופי עממי-תפילתי-חסידי? האמת – כן, אבל כמה יפה לשמוע אותם בעיבודים האלה, שאינם מחסירים כמעט דבר מיופים הראשוני. עודד מלכנר מתנה אהבים עם
מוסיקה קלאסית באוזניו של האיש לשעבר של Blur מפיקה של מדונה. קלאסיקה באוזניים אלקטרוניות מודרניות. אנחנו מקבלים דיסק בודד לעומת הכפול שיצא בעולם. אלגר, באך, גריג, בליני,פורה, צ'ייקובסקי סיינט סאנס, פוצ'יני נכנסו למעבדת האמביינט של אורביט. הסינתיסייזר חוזר לימיו הראשונים,
זה דיסק להתנתק מהיקום, להיסגר במוסיקה, לחוות ריגושים, למחות דמעה, להתרפק בגעגועים, לאהוב את החיים, להשתתף בצערם של סובלים. יופיים של הצלילים הנוגים, מעוררי התשוקות, הזכרונות. ניג'ל קנדי מפליא בכינור ב – Meditation מתוך Thais של מסנט. ג'וליאן לויד וובר,
הפילהרמונית הישראלית כללה בתוכנית הרפטואר השנתי שלה מצעד זמרי פופ. קשה לומר שמי שעומד מאחורי היוזמה לעשות "קלסיקה אחרת" היתווה לה קו אקלקטי עם קונספט אומנותי. בבסיסה זו סדרת פרומו פופוליסטית, שאינה מבחינה בין מוסיקת איכות ומוסיקת חתונות, בין זמר ארצישראלי
אני שומע אנשים צעירים מנגנים שופן. הכי מבוגר בן 27. שני – נער בן 16. הצעיר – בן 12. המבוגר, הפסנתרן ויקטור סטניסלבסקי (וידאו בהמשך) כבר חורש עולם. לוח הופעות מסודר. רציני מאוד, לבוש שחורים. די בשני ואלסים של שופן,
שלומית אהרון הגיעה למקום הנכון – לבית האופרה. אהרון אינה זמרת אופרה. לא האמה שפלן הישראלית. היא זמרת פופ. היא זמרת פופ מצוינת. היא זמרת שבלעדיה השירים של "חביבי" לא היו מה שהם. אבל בשנים האחרונות היא בחרה בדרך חדשה –
התאהבתי. מתאים לי לערבי תחילת החורף. אין כמו סטינג להתחבר למסורת. פתאום הוא טרובדור קלטי שחש את השלג שירד לפי פואמה מהמאה ה-15. שירים של חורף. שירי רוחות החורף, שתיקתו המצמררת של השלג. ימים של בדידות לרבים, של השתקפויות שונות
אופרה? צחקקתם? כרטיס חינם ל"מאדאם בטרפליי" במטרופולין אופרה בניו-יורק? "אאידה" ב"לה סקאלה" במילאנו? לא תודה? עדיף לאונרד כהן? – לא מתווכח. גם אני הייתי לוקח לאונרד כהן. גם אני שונא אופרה לא קטן. אנטגוניזם שהוא תוצר של סיבות ונסיבות שונות
מלאכית ירדה משמי צרפת. הגימיק האופראי הפסואדו קלאסי שכבש עולם. לקראת שובה של אמה שפלן שלפתי את Carmine Meo מהמדף. שנים שלא שמעתי את הדיסק הזה. האמת? – ואללה. ב-1997 ידעו לעשות קיטש. רבים שאין להם מושג במוסיקה קלאסית, ראו
ההצדעה לגיטרה הקלאסית נפתחת בקונצ'רטו ארנחואז לרודריגו. הקטע מציג את פריטתו של פפה רומרו, יליד ספרד (1944) מגדולי נגני הגיטרה בסגנונות הקלאסי והפלמנקו, בעל טכניקה עילאית ויכול פרשנות נדירה. העורכים בחרו שלושה קטעים כולל האדג'ו המפורסם של חואקין רודריגו. פפה
"לה פוארזה מאיור", "כוח האהבה" של "פרנקי הולך להוליווד" מגיע אל בית הפופ האופרה של איל דיבו. בהמשך יגיע גיוון האדג'יו המפורסם של אלביניוני בביצוע שמטפס לשיאי הרגש, מה שלא יפריע לחבורה ללכת גם על קאבר של "המנצח לוקח הכל" של
מישהו באמאזון כתב: אישית, אני לא סובל את הזמר. הזה. אבל אשתי מתה עליו, ואני אוהב את אשתי, אז קניתי לה את הדיסק. ואני הייתי שואל אותו: לא בדקת את הטעמים המוסיקליים שלה לפני שנשבעת לה אמונים? מצד שני מישהי
איסוף ועריכה: ירון קרשאי, ענבל גרון, משה גולדשטין צליל נבל הוא סוג של רגיעה ייחודית – שמיימית, ריחופית. לוקח לעולם אחר. הוא בטח חסר פוטנציאל לרגש כמו המרחב הצלילי המלודי של הפסנתר, אבל יש בו יופי אחר, משהו מסתורי, איזה
היכולת של הגיטריסט יחיאל חסון להשתמש במיומנות הנגינה הקלאסית בחיבור לפלמנקו בולטת כבר מצלילי הפתיחה של Inspirit. יש עוד הרבה מיוחדים וטובים באלבום הזה – שגורמים לי לנגנו עוד פעם ועוד פעם את הדיסק למן תחילתו עד האחרון. שאנמק ואסביר?
פרננדו אוטרו – פסנתר, ענבל שגב – צ'לו, ניק דניאלסון, אומברטו רידולפי – כינור, פדרו גירודו – בס אקוסטי, הקטור דל קורטו – בנדוניאון, במשפט אחד: הטנגו הכי מתקדם ואמביציוזי ששמעתי לאחרונה. אפשר להוסיף עוד כמה מילים כדי לדייק יותר
מייק אולדפילד מתקרב בצעדיו אל המוסיקה הקלאסית. האלבום החדש הוא המשך ל-'Light & Shade מ-2005. הוא חבר למלחין קארל ג'נקינס ולתזמורת Sinfonia Sfera Orchestra, כדי לצאת למסע סימפוני טעון רגשות וגעגועים, ששואב גם מיצירותיו הקודמות כולל 'Tubular Bells' הנצחי וגם
IL DIVO פותחים עם "בדרכי שלי" השיר המכוסה ביותר בהיסטוריה מאז פרנק סינטרה. פתוס ענק. ביצוע גדול מן החיים, מלודרמה הרדקור. "הקולות הקסומים" הם הקולות שנוגעים בקלאסי, אבל לא מכריחים אותך להיות דווקא שוחר מוסיקה פיור קלאסי. קרה משהו בעולם
איך היתה לי הרגשה שג'וש גרובן יוציא אלבום כזה, ערב חג המולד. כריסמס סי.די. צריך להדליק כל עץ אשוח לכבוד המקבץ. שירי דת וחול. שיר לחיילים האמריקנים בעיראק – I'll Be Home for Christmas שכבר מזניק את האלבום אל ראש
הטנור הכי לוהט מדור נפילי זמרי האופרה – שוחה במחוזות ברודוויי המסורתיים כמו לוויתן במי אוקיינוס עמוקים, נתמך בתזמורים יפהפיים בביצוע הסימפונית של לונדון בניצוחו של יוג'ין קון. תנו לטנור הזה באקצנט איטלקי להכניע אתכם. שירו איתו. מתחילים ב- Try
אני מתאהב כל פעם מחדש בטנגו. הנה סיבה: Quatuor Caliente, קוורטט קליינטה. עוד סיבה: הזמרת הארגנטינאית דבורה ראס. (Débora Russ) ולא שכחתי: הם עושים מבחר של פיאצולה, המלחין שהכניס את הטנגו לאולם הקונצרטים. פשוט להתענג, להתפעם, לחזור למקומות הנכונים של
